מסכמי הסיכומים וכותבי העתידות רואים במדינת ישראל מדינה שעתידה סוגה בשושנים אם תעשה את הדבר הנכון, קרי, תמשיך בדרכה הכלכלית הנוכחית. כמובן שהמשבר הכלכלי לא שינה אצל אלה כלום. אבל לדידי יש הישג אחד שאין גדול ממנו וצריך היה לתפוס מקום יותר חשוב אצל המסכמים, הצמיחה בשיעורי העוני של ילדים.
בשנת 1998 שיעור הילדים העניים בישראל היה 21.8% בשנת 2008 34%, ב-2006 הגיע צמיחה זו לשיאה ל-35.9%, צמיחה מדהימה של 56% בשיעור הילדים העניים. שיעור הילדים העניים לפני תשלומי העברה ומיסים ב-1998 היה 34.9% לעומת 40.4% ב-2008 עליה של 15.8%. הכלכלה מייצרת יותר עוני של ילדים בשיעור של 15.8% כתוצאה מאי השוויון הגובר והתעסוקה בשכר נמוך. אבל אילו שיעור העוני של ילדים לאחר מעורבות המדינה היה צומח באותו אחוז אזי שיעור הילדים העניים היה צריך להיות כ-25% ב-2008 ולא 34%.
איך קרה ששיעור הצמיחה בעוני של ילדים היה כה גבוה, התשובה נמצאת בירידה בשיעורי העוני בעקבות מעורבות הממשלה באמצעות תשלומי העברה ומיסים. ב-1998 היה שיעור הירידה בעוני 37.5% לעומת 15.9% ב-2008. הכותבים בנושא משבחים ומהללים את שרי האוצר שלום ונתניהו על שקצצו בקצבאות ילדים הם שוכחים גם לשבח אותם על הצמיחה האדירה בשיעורי העוני של הילדים.
האם בעקבות ההצלחה הכלכלית של ישראל בה משתבחים העוסקים בתחום יעשה משהו בנידון? תשכחו מזה, קצבאות זה תמריץ לילודה, שכר עבודה והטבות אחרות זה לא ממש ענייננו כי השוק צריך להסדיר זאת. וכסף ממש אין כי צריך כל הזמן להפחית מיסים. לפי דעתי יש צורך לשלוח את הקובעים הללו וידידיהם הכלכלנים למרכז גמילה כדי שהשתחררו מהתמכרות שלהם לדרך שהובילה למצב הנוכחי.
ממשלת אולמרט קבעה כזכור יעדים להפחתת העוני, הממשלה של הגאון הכלכלי ונושא כליו החליטה לדחות את ביצוע היעדים הללו הפעם כי יש משבר כלכלי. מעניין מתי אלו יראו לנכון להפוך את נושא העוני ובעיקר נושא העוני של ילדים ליעד עיקרי. בריטניה הוחלט שעד 2020 יהפכו את העוני של הילדים לנחלת העבר. כאשר זו ההחלטה יש לנקוט באמצעים כדי להגיע לכך, אבל אצלנו ימשיכו לשכשך במי האפסיים של הדיון (שגם אני השתתפי בו) של הורדת מע"מ בחצי אחוז והעלאת מחירי המים והורדת מס חברות ומס הכנסה, העיקר לא להחליט ולא להתחייב למשהו מהותי, ואם יש יותר ילדים עניים יש להאשים בכך את האנשים עצמם בעיקר אם הם חרדים וערבים.
