מהפך: רוב ימי שביתה ב-2013 במגזר הפרטי

דווקא בשנה שבה שורה של משרדי ממשלה לרבות משרד ראש הממשלה דנו בתוכניות שונות להגבלת זכות השביתה, צמצום סמכויות בתי הדין לעבודה ואפילו בהכנסת צבא לנמלים, נרשמה ירידה דרמטית במספר ימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות. על פי הדו"ח השנתי של היחידה ליחסי עבודה במשרד הכלכלה, בראשות עו"ד שלמה יצחקי, בשנת 2013 אבדו למשק הישראלי 52,274 ימי עבודה כתוצאה משביתות, לעומת 462,960 ימים אבודים בשנת 2012 ו-552,608 בשנת 2011.

על פי הנתונים, בשנת 2013 התקיימו 25 שביתות מלאות בהן השתתפו 21,730 שובתים, לעומת 24 שביתות מלאות בשנת 2012 בהן השתתפו לא פחות מ-168,950 שובתים. בשנת 2011 התקיימו 27 שביתות מלאות בהן השתתפו 290,800 עובדים. בשנה הנסקרת חלה אמנם עלייה במספר השביתות החלקיות (עיצומים) שהתקיימו ומספרן עמד על 28 לעומת 17 בשנת 2012, אולם מספר המשתתפים באותם עיצומים עמד על 42,998 עובדים בלבד, לעומת 222,708 בשנה הקודמת. 72% מכלל השביתות נמשכו לא יותר מיום אחד, 16% מעל יום אחד ועד שלושה ימים, ואילו 12% מהשביתות נמשכו מעל 14 יום.

2014-03-18_210750

שביתה למען הסכם קיבוצי בחברה לשירותי איכות הסביבה ברמת חובב, יולי 2013 (צילום: מרחב הנגב של ההסתדרות)

הרוב המכריע של השביתות לא התקיים באותם "שירותים חיוניים" שבהם מבקשת הממשלה להגביל את זכות השביתה (כמו רשות שדות התעופה, נמלי הים, חברת חשמל, רכבת ישראל ועוד). 36% מהשביתות התקיימו במערכת החינוך ובעיקר בשל מחאת הגננות והסייעות במסגרות לגיל הרך באשר לתנאי העסקתן; 24% מהשביתות התקיימו בענפי התעשייה, הכרייה והחרושת; 20% בענפי התקשורת, האחסנה והתחבורה; 8% בשירותים ציבוריים; 8% נוספים בשירותי הרווחה והבריאות ו-4% בענפי הפיננסים, הביטוח והבנקאות. עלפי הדו"ח, רוב השביתות בשנת 2013 התרחשו על רקע הרעת תנאי עבודה – 28% מכלל השביתות. 24% מכלל השביתות היו על רקע תביעות שכר. 12% מהשביתות פרצו בגלל שינויים ארגוניים והשאר עקב הלנת שכר, חתימה על הסכמי עבודה ופיטורי עובדים.

68% מכלל השביתות היו בסקטור הציבורי לעומת 32% בסקטור הפרטי. עם זאת, נראה כי השביתות בסקטור הפרטי היו כרוכות בימי שביתה ארוכים יותר. "רוב ימי העבודה שאבדו למשק בשנת 2013 – כ-81% מהם היו כתוצאה משביתות בסקטור הפרטי", מסר עו"ד יצחקי. על פי הנתונים, חלק ניכר מהשביתות (20%) פרצו על רקע התארגנות ראשונית של עובדים, וסירובן של ההנהלות להכיר בהתארגנות. הנתון הזה כולל בין היתר את עובדי חברות הביטוח כלל ומגדל, כאשר בקטגוריית השביתות המלאות בולטים במיוחד עובדי חברת התקשורת הוט, שהתאגדו במסגרת ארגון "כוח לעובדים" ונאבקו באופן נחוש של הוצאת מוקדי שירות וטכנאים למיקור חוץ.

יצוין כי במהלך 2013 הוביל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, עבודת מטה שכללה מספר תוכניות וחלופות שונות להגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים תוך כינון בוררות חובה בעת סכסוכי עבודה, וכן צמצום סמכויות בתי הדין לעבודה. כמו כן, "גלובס" חשף את התוכנית להגדיר ועדי עובדים במונופולים כמונופולים בעצמם, זאת כדי לאפשר לבית הדין להגבלים עסקיים לדון בעצמו בסכסוכי עבודה הנגזרים מתוכניות ממשלה ורפורמות שנועדו להגביר את התחרות, בעוד שכיום בתי הדין לעבודה הם שמוסמכים לעסוק בכך. באותה שנה פורסם כי שר הכלכלה נפתלי בנט מבקש לאשר תוכנית חירום ולפיה אם תפרוץ שביתה בנמלים, הם יופעלו על ידי כוחות צה"ל. בכל הזמן הזה בית הדין הארצי לעבודה הוא שמנע פעם אחר פעם שביתה בנמלים למרות שקבע כי העילה לשביתה מוצדקת, ואילץ את המדינה לנהל מו"מ על הרפורמה בנמלים. המדינה מצידה עתרה לבג"ץ נגד החלטת בית הדין בטענה כי לא ניתן לחייב אותה לנהל הידברות שכן היא סוברנית להוביל רפורמה כהחלטה ריבונית, אולם העתירה נדחתה.