נכתב על ידי עו"ד יפעת סולל מתמחה במשפט ציבורי ובזכויות עובדים, חברת פורום הארגונים נגד חוק ההסדרים, ופורסם באתר ynet.
חוק ההסדרים אינו כולל הפעם גזירות רבות. אחרי שנים של פגיעות מתמשכות באוכלוסיות המוחלשות, הציבור אינו יכול עוד לשאת זאת. גם האוצר מודע לכך. לכן חלק מהותי מהתהליך לקראת אישור תקציב המדינה כלל מסמך גזירות פיקטיבי, שחזרו ממנו שעות לאחר שפורסם. הוא לא נועד אלא על מנת שאפשר יהיה להרגיע את הציבור, עם גניזתו.
הבעיות החמורות בחוק ההסדרים מצויות בכך שלממשלה אין כוונה לתקן את הכשלים שהותירו קודמותיה. המשך המדיניות שמצמצמת שיטתית את מדינת הרווחה, הפרטת שירותים חברתיים והרחבת יוזמות פוגעניות, כמו החלתה של תוכנית ויסקונסין הכושלת על כלל ציבור מקבלי הבטחת ההכנסה, אינן בגדר גזירות חדשות, אולם בהחלט מצדיקות את הצגת התקציב הנוכחי כפוגעני במיוחד. התוספת למע"מ הרגרסיבי בצד ההקלות במס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות ולחברות רק מדגישה את הדברים.
ישראל לא הכירה בכישלון שיטת השוק החופשי, ולדעת פקידי האוצר מותר להמשיך ולהפקיר את הכלכלה הישראלית לידי כוחות השוק. גישה, שלאור הנעשה בכלכלה העולמית, כמו גם הישראלית, לא יכולה להיתפס כפחות הזויה מהקולות ששומעת שרי אריסון.
כך אנו מקבלים תקציב שאין בו השקעות לטווח ארוך. לא בחינוך, לא בבריאות, ודאי שלא ברווחה. הביקורת של אנשי מפלגת האופוזיציה הגדולה, אגב, מגיעה דווקא מימין – מבחינתם נתנו יותר מדי.
ההבטחות הגדולות, לפי התקשורת, היו אמורות לבוא מכיוון ההגנה על זכויות העובדים. ואכן, שלושה נושאים מרכזיים להגנת עובדים מובאים בחוק ההסדרים: חיזוק הזכות להתארגנות, איסור פיטורי עובד בעת מחלה והחלת חוק קבלני כח אדם על קבלני שירותים. אולם כותרות לחוד ומהות לחוד.
הזכות להתארגנות כבר קיימת בחוק הישראלי. אכן, במקרים לא מעטים לא מאפשרים לעובדים להתארגן, אולם אין זאת בשל היעדר זכות, אלא כיוון שהעובד לא מעז להתארגן או להתלונן על מעסיקו, שמאיים עליו.
התיקונים (החשובים) בחוק ההסדרים קובעים, כי לבית הדין לעבודה תהיה סמכות להטיל פיצויים לדוגמא על מעסיק שהפר את זכות העובדים להתארגן. אולם עובד שפחד קודם להתלונן, לא יעשה זאת גם עתה.
הבעיה האמיתית לגבי הזכות להתארגנות, אינה בסנקציות שניתן להטיל על מעסיק, אלא בהיעדר החובה לנהל מו"מ קיבוצי. זכות להתארגנות שאין אחריה חובה לשמוע את הארגון ולנהל עמו מו"מ לחתימת הסכם, היא זכות נכה. בניגוד לפרסומים, החובה לנהל מו"מ לקראת חתימת הסכם אינה קבועה בחוק.
נושא מרכזי נוסף עניינו איסורי פיטורים של עובד חולה. זהו תיקון חשוב, כיוון שבישראל של שנות ה-2000 אסור לפטר נשים הרות או עובדים שעוברים טיפולי פוריות, אבל חולים – אפשר לשלוח הביתה בכל רגע. אלא שהצעה המונחת על שולחן הכנסת אינה אוסרת על פיטורי עובד חולה, אלא דוחה את פיטוריו של מי שצבורים לזכותו ימי מחלה. על פי החוק היום – כל עובד זכאי לניצול ימי מחלה של יום וחצי לכל חודש של עבודתו, עד למקסימום של 90 ימים. משמע: על פי התיקון אם עובד חלה במחלה קשה, כדאי שיהיו צבורים לזכותו ימי מחלה, כלומר – שעבד באותו מקום זמן ארוך למדי, ושלא ניצל קודם לכן את ימי המחלה, וגם אז, כדאי שיזדרז ויחלים ממחלתו תוך שלושה חודשים, ולא – תימוג הגנת החוק.
עניין נוסף שמוסדר בחוק ההסדרים, הוא החלתו של חוק קבלני כוח אדם על קבלני שירותים. מדובר בלקונה בחוק, שלפיה קיימת חובת רישוי והפקדת ערובה לקבלני כוח אדם, וכן מוגדרות זכויות מורחבות של עובדים המועסקים על ידם, אולם אין כל חובה כזו לגבי קבלני שירותים.
החוק נחקק לפני שהמציאו את המונח "קבלני שירותים", ולפיכך רבים הגדירו עצמם כך ולא כקבלני כוח אדם – רק על מנת להימנע מהחובות החוקיות. הדרישה להחלת החוק על קבלני שירותים, עלתה בכנסת הקודמת על ידי חברי הכנסת יוסי ביילין ודב חנין ואף עברה בקריאה ראשונה, למרות התנגדות הממשלה – שהיא המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלני שירותים.
אולם שוב, קריאה בתיקון המוצע מאכזבת. במקום שיוחל החוק במלואו על קבלני השירותים, כל שנותר ממנו הוא חובת רישוי (והרישיון יינתן לשנתיים במקום לשנה) וחובת הפקדת ערובה (אך לא בגובה הנדרש מקבלני כוח אדם). החוק לא הוחל על כל קבלני השירותים, אלא רק על אלה העוסקים בניקיון ובשמירה, זאת למרות שקיימים תחומים רבים הנדחקים לצורת העסקה פוגענית זו ותחומים נוספים מיום ליום (עובדי סיעוד, הסעדה, טכנאי מחשבים, ועוד ועוד). התיקון אינו מחיל על קבלני השירותים את החובה הקיימת היום להוכיח את איתנותם הכלכלית, כך שהוא מותיר את עובדי קבלני השירותים ללא ביטחון לתשלום משכורותיהם.
מעבר לכל ההקלות האמורות, תמוהה הסכמתה ההסתדרות שלא להחיל על קבלני השירותים את כל הפרק העוסק בזכויות העובדים. בכך הותירה את התיקון כקליפה ריקה.
התיקונים האמורים משפרים במעט את מצבם של חלק מהעובדים בישראל, אולם שיפור זעיר זה לא יכול להצדיק את התמיכה של ארגוני העובדים והמפלגה המכונה "מפלגת העבודה" למדיניות הכלכלית של הממשלה, שמשמרת את השיטה, מעדיפה את בעלי ההכנסות הגבוהות על חשבון העובדים המוחלשים ומעמד הביניים, מפריטה עד עפר את שאריות מדינת הרווחה ומתאמצת לרסק כל טיפת סולידריות שעוד נותרה כאן.
