מדרזדן לתל-אביב

בת"א תיפתח תערוכת איורים של לאה גרונדיג, מהשנים 1948-1933, ויערך סימפוזיון על חייה ופועלה

grundwig

תערוכת ציוריה של האמנית הגרמנית לאה גרונדיג תתקיים בתל-אביב ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג. התערוכה תפתחה ב-11 בספטמבר, במוזיאון פרסלר, רחוב וולפסון 54, בתל-אביב. באותו יום יתקיים, החל מהשעה 14:00, דיון על חייה של גרונדיג ויצירותיה בשנים 1948-1940, אז שהתה בארץ. בדיון ישתתפו, בין היתר, הצייר הקומוניסטי החיפאי עבד עאבדי, שנמנה עם תלמידיה, וחתן פרס ישראל דוד טרטקובר.

לאה לנגר (לימים: גרונדיג) נולדה בדרזדן בשנת 1906 למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. לדברי גרונדיג, אביה רצה לעצבה כך ש-"תביא תועלת", ולכן הכריח אותה ללמוד בבית ספר למסחר. אולם היא רצתה להיות ציירת, ובניגוד לרצון אביה – למדה באקדמיה לאמנות בדרזדן. במסגרת זו הכירה את הסטודנט לציור הנס גרונדיג. אביה התנגד בתוקף לקשר ופעל לניתוקו, מאחר והנס לא היה יהודי ובנוסף היה סטודנט עני לציור בעל דעות שמאליות. לאה והנס, כמו גם סטודנטים נוספים מהאקדמיה לאמנות, הצטרפו ב-1926 למפלגה הקומוניסטית של גרמניה, ולמרות ההתנגדות של משפחתה – השניים נישאו ב-1928.

מכיוון שעמד לרשותם כסף מועט מאוד, עברו בני הזוג להתגורר בדירה קטנה וזולה ברובע מגורי פועלים של דרזדן, נוישטד. הנס גרונדיג כתב אודות תקופה זו: "היינו עניים מרודים, הכנסתנו השבועית כ-12 מרק. לעיתים, במשך חודשים, לא היה באפשרותנו לשלם שכר דירה. לא פעם היינו קרובים להיזרק לרחוב. למרות זאת, עבדנו במרץ רב והיינו מאושרים".

 

אמנות מהפכנית בגרמניה הנאצית
בשנת 1929 הנס ולאה היו בין המייסדים של ארגון האמנים המהפכניים בדרזדן. לאה גרונדיג תארה בתחריטיה את חיי העוני של נשות הפועלים בתקופת המשבר הכלכלי העולמי. עם עלות היטלר לשלטון השתנו הדברים, בייחוד לאחר ששכנם, הצייר הצעיר, ג'וני פרידלנדר, נלקח בידי הגסטאפו למחנה ריכוז. עתה היה עליהם להביא בחשבון גם את חיפושי הגסטאפו בביתם. המשטרה הפוליטית הנאצית סרקה ללא הרף את תכולת הסטודיו, כדי לוודא שאין בו "חומר מרשיע". התחריטים "הגסטפו היה כאן" של הנס ו-"גסטפו בבית" של לאה הם עדות לאירועים אלה.

כך כתבה לאה גרונדיג על תקופה זו: "אחרי 1933, הכול השתנה. הצגת המצוקה, המחסור והסבל של הפועלים לא היו די. צריך היה לתאר את השיגעון והבורות. היה צורך לתאר את השנאה שלה הטיפו, את ההשמדה ההמונית הזוועתית שהוכנה, וגם את הכוח לעמוד מולם, שלמרות מאמצי הגסטפו המשיכו להתקיים". בהמשך כתבה: "לא הייתי מוצלחת כהנס, אבל גם יכולת התיאור שלי הייתה טובה. יכולתי להזדהות עם כל מצב ועם כל אדם, לעיתים עד סבל. אני נשארתי עם הדמויות שהבעת פניהן הייתה עבורי הצגה חוזרת של מהות הקיום. רציתי לתאר את אלף הפחדים, את המודעות לזוועה ואת היעדר החופש של הנרדפים. רציתי גם להציג את גזל האנושיות ואת מאבקם של הטובים. רציתי להתריע בפני המלחמה המתקרבת".

כך נוצרו התחריטים של לאה "מתחת לצלב הקרס", "היהודי אשם" ו-"המלחמה מאיימת". בני הזוג גרונדיג עבדו בלהט, מאחר ולא ידעו כמה זמן נותר להם. הם יצרו עבודות גראפיות דוגמת היצירה "אימהות, המלחמה מאיימת", המציגה מוות של שני בנים לאם אחת.

בפעם הראשונה נעצרו בני הזוג למספר ימים ב-1936, אחרי נסיעה לשוויץ. התנסות זו הניבה את זוג הציורים "עצורים". הם יכלו אז להישאר בשוויץ, אך בחרו לשוב לגרמניה כדי להיאבק בנאציזם. באוקטובר 1938, אחרי מעצרם השני, שוחרר הנס גרונדיג, ואילו לאה הושארה במעצר. בין שתי תקופות המעצר, יצר הנס את עבודתו המשמעותית ביותר, "הרייך בן 1000 השנים". לאה, במבט לאחור, כתבה: "עבודות יכולות להנציח יצירתיות, לבטאה וע"י כך לשחרר. זאת הייתה שאיפתנו, מלחמתנו ומשמעותינו היום-יומית. להגדיר זאת כך שאחרים יזהו זאת. לצייר את פניו הרצחניים כך שאחרים יראו זאת בבירור. ובכך לאשר את הדחייה ולתמוך בשנאה כנגד הפאשיזם, לחזק את האהבה ולהרים אגרוף נגד הפחד המשתקף באלפי הפנים הסובלות. זו הייתה עבודתנו באותן שנים".

 

החיים בפלשתינה

בסוף 1939 שוחררה לאה ממעצרה, והשיגה רישיון ("סרטיפיקט") כדי להגר לפלשתינה, אך בתנאי שלא תיפגש עוד עם חברים ומכרים. כדי להיפרד, נפגשו הנס ולאה בסתר, אלא שהדבר נתגלה ושניהם נעצרו שוב. הנס הוכנס בתחילת 1940 למחנה הריכוז זקסנהאוזן, אותו שרד בקושי ויצא חולה מאוד. לאה הצליחה להגר לפלשתינה. היא הגיעה לחיפה בנובמבר 1940 על אחת מספינות הפליטים האחרונות. הבריטים תכננו להעביר את הפליטים לאי מאוריציוס שבאוקיאנוס ההודי. אלא בשל חוק האוסר הגליית ניצולי אניות טבועות, חיבלו אנשי ארגון "ההגנה" באוניה "פטריה" והטביעו אותה.

סדרת איורים משמעותית בנושא השואה. את האיורים האלה החלה להכין ב-1941, בעודה כלואה במחנה בעתלית, וב-1942 ציירה גם עבודות הקשורות בגורל היהודים, רדיפתם, בריחתם, השמדתם והתקוממותם.

ב-1944 יצא לאור בתל-אביב ספר בשם "גיא ההריגה", המכנס את סדרת האיורים הזו. ספר זה הגיע עוד באותה שנה לאנגליה, לארה"ב ולדרום אפריקה. באותן שנים, לאה ציירה כרזות גם עבור המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (פק"פ), שפעלה במחתרת.

ב-1949 שבה לגרמניה, ונתמנתה למרצה באקדמיה לאמנות בדרזדן, במזרח גרמניה. בעלה הנס היה הרקטור הראשון של האקדמיה, ונפטר ב-1958. בשנות פעילותה כאמנית בגרמניה שאחרי המלחמה, תיארו איוריה את חיי הפועלים, היא ביקרה במכרות פחם ובמפעלי פלדה, וביקשה לתאר את עבודתם הקשה.

לאה גרונדיג הייתה פעילה באגודת האמנים של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, וב-1964 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לתפקיד נשיאת האגודה, בו שימשה משך שש שנים. היא נפטרה ב-1977, במהלך הפלגה בים התיכון.

תכניית יום העיון שיתקיים ב-11 בספטמבר בתל-אביב:
http://tinyurl.com/grunding2014