מאת אורי זקהם.

אֶבֶן וָאֶבֶן, אֵיפָה וְאֵיפָה–    תּוֹעֲבַת יְהוָה, גַּם-שְׁנֵיהֶם. משלי כ', י'

כותרות העיתונים זעקו בהיסטריה. השר לביטחון פנים בכבודו ובעצמו נסע למקום. אתר העתיקות בעבדת שבנגב הושחת. במהרה הגזענים קבלו את מנתם: נעצרו שני חשודים, שומרים באתר, והם בדואים! לטוקבקיסטים הגזענים הייתה עדנה. אח"כ התפרסם שהם עשו זאת כנקמה על הריסות בכפרם הלא מוכר, עבדה. נראה שהם מכירים את המדינה ומה שקדוש לה (אם אמנם הם עשו זאת). מדי שבוע בערך, נהרסים בתים, לא אתרי עתיקות לא נושבים אלא בתים של משפחות הגרות בהם, בתואנות מתואנות רבות. או שהבתים נבנו ללא רשיון (ורשיונות לא ניתנים) או שהאדמות הן אדמות מדינה (הגוזל, הוא המדינה, חוקק את החוקים שהפכו את מעשה הגזלה לחוקי ואת הנגזל לפולש).

לאזרח הניזון מהחדשות ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונים הנפוצים ואתרי האינטרנט שלהם לא ידוע על הריסות אלה. בו ביום שהתפרסמה "פרשת עבדת" נהרס הכפר טוייל אבו ג'רוול כולו בפעם ה-  28 [1]. הכפר ממוקם ליד צומת גורל (הדמיון בשמות לא מקרי). תושביו שפונו בתחילת שנות ה-50 חזרו למקומם המקורי שכן המדינה גרשה אותם לאדמות שבבעלות בדואים משבטים אחרים, ולא נתנה להם פתרון אחר.

לאחרונה התבשרנו כי כבוד השופטים ארבל, לוי ורבלין מבית המשפט העליון קבעו כי החפירות הארכיאולוגיות בסילוואן ("עיר דוד") המערערות את בתי התושבים בכפר, לדעת השופטים "משפר את רווחתם של התושבים". כמו כן, ישנו "אינטרס ציבורי רב היבטים … להבנתנו את תולדות הארץ ותולדות העם היהודי … התרומה שיש בו להבנתנו מאורעות היסטוריים שיש להם חשיבות שאינה מצטמצמת אך לעם היהודי ולהיסטוריה שלו.."

החפירות הארכיאולוגיות כמכשיר לטיהור אתני וטיהור ההיסטוריה נמשכות זמן רב. הפלסטינים שישבו, לרוע מזלם, בסביבות עתיקות סוסיה, פונו כדי לשמר את העתיקות ולהפכן לפארק לאומי. הערבים מבירעם לא יכולים לחזור לכפרם שהוא כיום גן לאומי ובו בית כנסת עתיק. יש עוד דוגמאות רבות. לו הנבטים, שהיו ערבים, היו מתגוררים בעבדת ב-1948 מן הסתם היו מגורשים בידי הכובש הציוני ובתיהם היו נהרסים.

מעניין מדוע הציונים כה מחבבים את עתיקות עבדת. כי יש שם כנסיות? כנראה שכן. הציונים מחבבים מאד צלבנים וטמפלרים. חורבה עם כנסיה זה כמעט זה.

אין עתיד למדינה המקדשת אבנים במקום לכבד בני אדם.

[1] עמוס גבירץ, אל תגידו לא ידענו מס' 183.