באפריל חזרה לשידור סדרת הפנטזיה המצליחה של ערוץ הטלוויזיה HBO, "משחקי הכס". הסדרה מבוססת על סדרת ספרי הפנטזיה "שיר של אש ושל קרח" של הסופר האמריקני ג'ורג' ר. ר. מרטין, העוסקים במלחמות בין שושלות יריבות על כס המלכות בעולם פנטסטי, השואב השראה מההיסטוריה של ימי הביניים – בעיקר מ"מלחמת השושנים" באנגליה. העונה השישית הגיעה לאחר ש"משחקי הכס" הפכה להיות סדרת הטלוויזיה היקרה ביותר בהיסטוריה, ואחת מהסדרות הפופולאריות ביותר ברחבי העולם.
בהרבה מובנים, "משחקי הכס" וסדרת הספרים של מרטין שברו תפיסות רווחות בנוגע לז'אנר הפנטזיה. למעשה, ניתן לטעון שהסדרה נועדה לאתגר ואף לנפץ כליל מוסכמות עלילתיות מרובות, ובעיקר את האשליות הרומנטיות והנוסטלגיות, שאנו ממשיכים לספר על ימי הביניים והעבר: ה"אבירים האמיצים" הם בריונים; ה"כבוד" של האצילים הוא רק מסיכה של עוד מזימה; ה"פראים" המפחידים משממות הצפון מתגלים כשוחרי חיים; הנסיך היפה מתגלה ככסיל סדיסט ומפונק; הקרבות האפיים – הרסניים וחסרי תוחלת; ושום דבר לא מבטיח את ניצחונם של ה"טובים". הסדרה אף ידועה בכך שהיא מוכנה להרוג דמויות ראשיות ופופולאריות בדרכים מפתיעות ולא שגרתיות לסוגה.
למרות הופעתם של דרקונים בעולם הפנטסטי של הסדרה, היא נסובה סביב דמויות בעלות עומק פסיכולוגי ודילמות אתיות מורכבות. במקום מאבק בין "כוחות הטוהר והאופל", הסדרה בעיקרה עוסקת בפוליטיקה האכזרית של החברה הפיאודלית, הרומסת כמעט כל תקווה לצדק. ואכן, הסדרה, העוסקת בפוליטיקה באופן ישיר, גם מבטאת השקפות עולם פוליטיות. למעשה, "משחקי הכס" מעוררת דיונים והשוואות לפוליטיקה האקטואלית כל הזמן, אפילו בכלי התקשורת המרכזיים.
בחמשת ספרי הסדרה "שיר של אש ושל קרח" (מתוך שבעה ספרים מתוכננים), ג'ורג' ר. ר. מרטין, אשר היה סרבן בתקופת מלחמת וייטנאם, מראה את ההשלכות ההרסניות של מלחמות חסרות תוחלת, ההורסות את הממלכה במקום להתמודד עם הסכנות האמתיות של החורף המגיע. למעשה, באף לא אחד מהקרבות המתרחשים ב"שבע הממלכות" המתוארות בספרים, איננו חווים את הקרב דרך דמות מנצחת מהצד שאנו, כקוראים, רוצים שתנצח. זאת בניגוד למספר קרבות בארצות מרוחקות, הקשורות בניצחון מרידות העבדים. המלחמה גם חושפת את הביקורת על אי הצדק המעמדי בחברה הפיאודלית.
היבט מרכזי בסדרת הספרים היא נקודת המבט הפמיניסטית הברורה שלהם. הסדרה עוסקת רבות בעוולות הפטריארכיה האכזרית של העולם המתואר בה, ובו בזמן עוקבת אחר מגוון רחב ועשיר של דמויות נשים חזקות, אשר מתמודדות עם הציפיות הסקסיסטיות והדיכוי המגדרי אליו הן נחשפות. חלקן, כמו המלכה סריסיי או קייטלין סטארק, מנסות להגן על המשפחה שלהן בתמרון מעמדן הקבוע, בעוד אחרות כמו אריה סטארק ובריין מטארט' מחליפות לחלוטין את תפקידן המגדרי כשהן הופכות ללוחמות. דאנאריס טארגאריין, עוד דמות, משליכה את חוויית הדיכוי שלה כאישה שנמכרה לגבר למאבק כולל נגד העבדות. למעשה, לאחר שרוב השושלות בסדרה כמעט מתרסקות, אלה בעיקר הנשים המוסיפות להוביל את העלילה.
חלק מהיבטים אלה של הספרים הלכו לאיבוד במידת מה במעבר לטלוויזיה, עקב הרצון המובנה של המדיום ליהנות מהסנסציה של מין ואלימות. למרות שעיקר העלילה והדמויות נשארו, המבט הקולנועי בחר לעיתים, במקום לשקף את נקודת המבט של הנשים, לשחק לידי נקודת המבט הגברית, ותרם להצגה בעייתית של עירום נשי ובעיקר של אלימות מינית כלפי נשים. במידה פחותה יותר, גם היחס למלחמות בין המלכים הפך למופע אפי, אשר יכול להתנגש במסר האנטי–מלחמתי של הספרים. ככלל, ניתן להגיד כי המעבר מנקודת המבט האמביוולנטית, המורכבת והמאתגרת של הספרים, אל הצרכים המסחריים של הטלוויזיה, עמעמה אחדים מהמסרים הפוליטיים היותר מתקדמים בספרים של מרטין.
ובכל זאת, הסדרה של HBO היא הישג מרשים, פורץ דרך ומרתק, הראוי לעורר דיונים פוליטיים רציניים. זו עוד דוגמה לכך שהטלוויזיה האמריקנית עקפה את תעשיית הקולנוע ההוליוודית מבחינת האיכות והגיוון של תכנים בוגרים. השילוב המבריק בין סיפור אפי ולא שגרתי בעל ממדים שלא נראו מעולם בטלוויזיה, עם דמויות רב–ממדיות אליהן אנו נקשרים רגשית, הוא שהופך את הסדרה לכה מהנה. הנה – דווקא סדרה על עולם פנטזיה מרוחק מלמדת אותנו ביקורת פוליטית חשובה. הרלוונטית גם לעולם שאין בו דרקונים.
עמרי עברון
