מאת תמר גוז'נסקי

ימים אלה, בהם ברק אובאמה, נשיא ארה"ב, שב ומכריז על כוונתו לקדם את כינונה של מדינה פלסטינית בצד ישראל, ובהם נידונה האפשרות לחידוש השיחות בין נציגי ישראל והרשות הפלסטינית, הם עיתוי הולם לשאול בקול: האם נלמדו הלקחים של האינתיפדה השנייה, שפרצה השבוע לפני תשע שנים?

מבחינתו של הממסד הישראלי, המדיני והצבאי, אין שום סימן שנלמד הלקח. ערב יום הכיפורים האחרון, שוב פרצו שוטרים לרחבת מסגד אל אקצה בירושלים, יידו רימוני הלם  ופצעו 20 מתפללים פלסטינים. הרקע לעימות – מחאה של המתפללים על ביקור של קבוצה, שעלתה לרחבת המסגד מלווה בשוטרים. ומה קרה לפני תשע שנים? אריאל שרון, אז יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה, עלה לרחבת מסגד אל אקצה מלווה בשוטרים. בעימותים שהתפתחו במקום, ירו שוטרים למוות בשבעה פלסטינים.

אך לא רק הפרובוקציות דומות והפעולה המשטרתית חוזרת על עצמה. הדמיון הוא עמוק הרבה יותר: הממסד הישראלי ממשיך להתנהג בירושלים המזרחית ככובש יהיר, שלא רק רומס ברגל גסה את זכויותיהם הדתיות של הפלסטינים, אלא גם מנשלם מבתיהם במטרה "לייהד" מתחמים נוספים באמצעות מתנחלים קיצוניים הממומנים בידי בעלי הון כהניסטיים.

ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה את מדיניות קודמותיה ומתנגדת לפתרון של שתי בירות בירושלים ולכינונה של מדינה פלסטינית בקווי ה-4 ביוני 1967. אך ממשלה זו מתייחדת, נוסף לכך, ביהירותה האימפריאלית.

לאחרונה דאגו דוברי הממשלה לפטם את התקשורת הממסדית בישראל במידע על "השגשוג הכלכלי" בגדה המערבית הכבושה. הכותבים השתפכו למראה קניון ברמאללה ומסעדה בבית לחם, כאילו יש בהם כדי לעמעם את הפשע שמבצע הבולדוזר  הישראלי, הממשיך להכשיר את הקרקע לבניית התנחלויות נוספות, או לסלול כבישים "ליהודים בלבד". כתבות אלה נועדו במפורש ליצור את הרושם, כאילו הכיבוש אינו יותר בעיה, וכאילו הפלסטינים בעצם השלימו איתו. 

אך זה בדיוק העניין של אי-לימוד הלקחים מהאינתיפדה השנייה: כל עוד לא נפתרה השאלה הלאומית ולא הוקמה המדינה הפלסטינית העצמאית, ובירתה – ירושלים המזרחית, שום חנות של מותג לא תמנע את המשך העימות, שיכול גם להתגלגל לאינתיפדה נוספת.

לימוד הלקחים נחוץ גם להנהגה הפלסטינית, המתמודדת עם הכובש הישראלי ועם פטרונו האמריקאי. לא מעטים בהנהגה הפלסטינית כבר הודו בפומבי, כי האופי החמוש של האינתפידה השנייה יותר הזיק מאשר הועיל לעם הפלסטיני. אך ישנם רק סימנים מעטים, שהנהגה זו מתכוונת לנהל מאבק פוליטי עממי רחב נגד הכיבוש. ובלי מאבק כזה, נידונה ההנהגה הפלסטינית להיטלטל בין הכובש הישראלי לבין הממשל האמריקאי, ולשקוע במשא-ומתן על הקלות, מבלי שהוסכם לגבי הפתרון שאליו חותרים: היכן תקום המדינה הפלסטינית, מה יהיו גבולותיה, היכן תהיה בירתה, מה יהיו מרכיבי ריבונותה המדינית והכלכלית, וכן הלאה.

לשני העמים, הפלסטיני והישראלי, נחוץ מו"מ על הסדר שלום צודק , ולא מו"מ המסתובב סביב עצמו.