להלן חלק ממאמר המערכת שפרסם הבוקר עיתון "הארץ": "התנועה החדשה מרצ קמה לקראת הבחירות לכנסת ה-18 מתוך שאיפה למלא את החלל שנוצר בפוליטיקה הישראלית מהמרכז ושמאלה; אך ככל שיום הבחירות מתקרב, גוברים הספקות בקשר ליכולתה של ההתארגנות הזאת למלא את ייעודה.
"ראשי התנועה הרבו לתקוף את מפלגת העבודה ואת העומד בראשה, אהוד ברק, והציגו את עצמם כאלטרנטיווה שפויה, צודקת והומניסטית. האומנם כך? מרצ נחלה כישלון חרוץ ומהדהד בתמיכתה האוטומטית בהחלטה לצאת למלחמה בעזה. תומכי המלחמה, בתחילתה ובהמשכה, היו לנו די והותר: נציגי העבודה וקדימה הוליכו את המלחמה הזאת בממשלה. מרצ לא היתה אלטרנטיווה, ובכל אופן בוודאי לא אלטרנטיווה הומניסטית.
"זה בדיוק מה שקרה למרצ גם לפני שנתיים, במלחמת לבנון השנייה. תמיכה במלחמה מוטעית אחת היתה יכולה ללמד על תמימות; תמיכה בשתי מלחמות מוטעות מלמדת על רשלנות. זכות הקיום היחידה למפלגה כמו מרצ היא בהיותה חלופה אמיצה ואמיתית, המשמיעה עמדות ברורות וחדות. כשהקול הזה מטושטש ונהפך ללא יותר מאשר הד קלוש לעמדות של המפלגות הגדולות, במרכז ושמאל, תפקידה מתייתר.
"לבוחרי השמאל אין אפוא שום סיבה לתמוך במפלגה שעמדותיה רופסות. במלחמה כמו המלחמה בעזה אין די בביקורת המושמעת בדיעבד, כמו זו שראשי מרצ משמיעים עכשיו. מבחנם היה בשבוע הראשון של המלחמה, ובמבחן הזה הם כשלו. גם תוספת הכוח בדמות התנועה החדשה, על שלל אנשי הרוח שלה, לא מנעה את הכישלון. למרות כל ההצטדקויות וההתפתלויות של ראשיה, קול למרצ אינו שונה מקול למפלגת העבודה, בוודאי לא בתכונת המבחן העליונה של כל פוליטיקאי – שיקול הדעת".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1061652.html
