סערה תקשורתית קטנה אירעה השבוע לאחר שיו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, אמר בוועידה הכללית של מפלגתו: "אנחנו רוצים גם שהשלום בין מדינת ישראל למדינת פלסטין יתממש. אנו מכירים במדינת פלסטין, ומדינת פלסטין קיימת, וכל העולם מכיר בה. על ארה"ב וישראל להכיר בה גם. שלום הוא שיבטיח את סיום הסכסוך, את סיום הכיבוש, ואת השגת הפיוס והשלום בין העם הפלסטיני והעם היהודי. ואנחנו, בני הקהילה הערבית-פלסטינית, אזרחי מדינת ישראל או אזרחים ישראלים, משמשים גשר להשגת מטרות אלה. גשר להבנה, לפיוס, לסיום המלחמות ולהשגת ביטחון ובטיחות לכל האנשים – לפלסטינים ולישראלים בכל האזור ובכל העולם".

ראשי מפלגות הקואליציה התנפלו על דבריו העדינים והמתונים של עבאס כמוצאי שלל רב. ראש הממשלה נתניהו הכריז: "כל עוד אני ראש הממשלה, לא תקום מדינה פלסטינית". נתניהו אף ניצל את ההזדמנות כדי לתקוף את יריביו באופוזיציה הציונית: "המחיר של קואליציית שמאל עם האחים המוסלמים נחשף שוב. אלה הם השותפים של איזנקוט, ליברמן וטרופר, שמחרימים את בוחרי הליכוד אבל מקדמים בברכה את תומכי טיבי ובל"ד" (הבלבול בין רע"מ לבין תע"ל ובל"ד במקור).

למרבה הצער – אך לא למרבה ההפתעה – גם באופוזיציה הציונית בחרו לתקוף את דבריו של עבאס או להתנער מהם. גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת "ישר" והמועמד המוביל להחלפת נתניהו, הכריז: "אין מדינה פלסטינית, ובממשלה שנקים לא תקום מדינה פלסטינית". נדמה כי איזנקוט למד את השיטה של מפקדו לשעבר בני גנץ – להתיישר תמיד לימין הליכוד ולא להציג שום עמדה עצמאית. כבר ראינו לאן זה הביא את גנץ, המפרפר בימים אלה עמוק מתחת לאחוז החסימה.

הדמוקרטים: מדינה פלסטינית הרסנית לישראל

אם זו עמדתו של איזנקוט, מי יגן על פתרון שתי המדינות? אולי מפלגת "הדמוקרטים" – היורשת של מרצ, לשעבר נושאת דגל הפתרון המדיני בציבוריות הישראלית? אולם יו"ר המפלגה, יאיר גולן, אמר בראיון לרדיו FM103: "לדבר על מדינה פלסטינית זה דבר שהוא הרסני למדינת ישראל", ואז הוסיף: "היינו צריכים לדבר עכשיו על תהליך שבמרכזו העיקרון של היפרדות אזרחית, עם אחריות ביטחונית בידי ישראל". אבוי, זה כנראה המקסימום לו מסוגל השמאל הציוני כיום – המשך הכיבוש עם "היפרדות אזרחית" מהפלסטינים. אפילו ח"כ נעמה לזימי, חביבת הקהל, הייתה מסוגלת לומר רק כי "יש לחתור להסדר מדיני שלא יקים מדינה פלסטינית בקדנציה הנוכחית".

אם לא הדמוקרטים, אולי לפחות מנסור עבאס עצמו יאבק למען מדינה פלסטינית? אך יו"ר רע"מ נבהל כנראה מהתגובה לדבריו, ולפי דיווח של "כאן חדשות" מיהר להעביר מסר לראשי "גוש השינוי" לפיו לא ידרוש הכרה בפלסטין במסגרת משא ומתן קואליציוני. עבאס אף הסביר כי הכרה בפלסטין היא אמנם עמדת המפלגה העקרונית, אך היא לא תיתרגם לדרישה פוליטית. במילים אחרות, עקרונות לחוד ומעשים לחוד. ברמה המעשית, הדבר שעבאס רוצה יותר מכל הוא לגיטימציה בעיני הציבור היהודי שתכשיר את כניסתו לממשלה. לכן הוא פועל בימים אלה לשריין את ח"כ לשעבר יואב סגלוביץ' ברע"מ. צירוף לרשימה של ניצב במשטרה לשעבר נועד לסייע לשכנע את הקונצנזוס הציוני ב"כשרותו" ובנאמנותו של עבאס.

החלופה היחידה למלחמת הנצח

מול הימין וחקייניו החלולים במרכז, הפחדנים בשמאל הציוני והאופורטוניסטים ברע"מ, בבחירות הנוכחיות מתמודדת רק רשימה אחת שגם תומכת בפתרון שתי המדינות וגם נאבקת למימושו בפועל – הרשימה המשותפת. זו הרשימה היחידה המציגה חלופה מהותית למלחמת הנצח: סיום הכיבוש, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד ישראל והסכם שלום ישראל-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק ויציב.