כ-2,000 צעירים ומשפחות השתתפו בסוף השבוע בפסטיבל וודסטוק למען השלום שנערך בערבה. האירוע נערך בבצפון חבל אילות שוכן מרכז הפסטיבלים שיטים של קיבוץ סמר השכן. בהזמנה לאירוע נכתב "בוודסטוק למען השלום אנחנו עולים לרגל להתכנסות של שלושה ימים במדבר. ניפגש, נחקור, נייצר ונדרוש שלום. חממה לחלימה וטרנספורמציה קולקטיבית. נגע בשלום בהיבט רוחני ופוליטי, פנימי וחיצוני".
בסמך לאירוע צמחה עיר אוהלים קטנה, מאחורי במות ומתחמי האירוע, הנערך בין חמישי לשבת. בכניסה למקום, בעת קבלת פני הבאים נשאלו "עם איזו כוונה אתם מגיעים?" ומיד לאחר מכן נאמר להם "המקום הוא רב-תרבותי, אולי עדיף לפנות לאנשים באנגלית". תהיתי, מדוע לא לפנות לאנשים בעברית, שכן הרוב המוחלט של האנשים שהגיעו היו דוברי עברית. שהגיעו כדאי להנות ממוזיקה, מהנוף המדברי ולהשתתף בסדנאות.
אנשי אבטחה רבים נשכרו כדי לאבטח את המבלים והמשתתפים על פי הוראות המשטרה על אף ששיטים הוא מתחם מרוחק בלב הערבה. בלילה לפני פתיחת הפסטיבל, מפיקי האירוע שיתפו כי הם נדרשו לשלם למשטרה 50 אלף שקל נוספים על הוצאות האבטחה, נוסף לעלויות האבטחה שכבר שולמו. סכום עתק שאין בידי המארגנות, שגייסו מתנדבים ומתנדבות רבים שעבדו על הקמת והפעלת הפסטיבל.
האירוע נערך חודשיים לאחר שהושג היעד שהוגדר בקמפיין מימון המונים, חצי מיליון שקל ואף מעבר לו. רבים רכשו כרטיסים בהנחה ומתנדבי הפסטיבל קיבלו כרטיסים ללא עלות. בשיחה עם אחת המפיקות, נטע קינד היא מתוודה כי בכל זאת חסרים להם רבע מיליון שקל לכיסוי ההוצאות, לכן מתוכננים אירועי התרמה נוספים.
השתתפתי בסדנה בחדר קטן בשם "אקדמיה לשלום" בו דנו על "שלום פנימי ושלום חיצוני". מנחה הסדנה, ביקש מהמשתתפים לחשוב על הכוונה איתה הם הגיעו, לכתוב על חמישה חצאי דפים "אני, העם שלי, המשפחה שלי, השלום, העם השני" ולפזר סביב נקודת העמידה של המשתתפים בסדנה את הדפים הכתובים, לאחר תרגיל הליכה בחדר, החל תרגיל דיבור בזוגות על מחשבות ותחושות שעלו בהקשר לסידור הדפים בחדר. לקראת סוף הסדנה, המנחה ביקש מי שרוצה לעמוד במעגל השלום במרכז החדר ומסביבם נעמדו, המשתתפים לפי תחושתם לכמה הם קרובים לשלום.
ביום למחרת, נערכה באותו מקום שיחה גדושת משתתפים עם מעוז ינון שהוריו תושבי נתיב העשרה נרצחו ב-7 באוקטובר ועם שותפו עזיז אבו שרה, שאחיו נרצח שנים קודם לכן. ינון סיפר "בבוקר 8 באוקטובר, אני מקבל הודעה מעזיז אבו-שרה, שנינו יזמי תיירות, לא הכרנו והוא כתב לי 'אני משתתף בצערך' ואני מבין כמה זה קשה לפלסטיני ובכלל לפלסטיני שאני לא מכיר להשתתף בצער האחר. אני מבין כמה זה קשה להביע צער ואמפתיה, איבדתי הורים, חברי ילדות וקיבלתי אח – עזיז אבו-שרה". אבו-שרה שיתף כי גדל במזרח ירושלים, מעולם לא הכיר ישראלים עד שלמד עברית והוסיף כי אינו מחלק את המרחב בין ישראלים ופלסטינים אלא בין שוחרי שלום וצדק לבין מתנגדיהם. לקראת סוף השיחה, ינון העביר בחדר שמן שומשום שאביו החקלאי עמל על יצירתו טרם נרצח.
על הבמה המרכזית המוזיקאי והמורה לאזרחות יובל מנדלסון אמר בין השירים "אנחנו שונאים את המלחמה הזאת, אנחנו אומרים כאן בין ידידים. אני מקווה שהצעקה הזאת תגיע רחוק, להפסיק את המלחמה, להחזיר את החטופים במסגרת עסקה, להחזיר את ישראל לגבולותיה, להקים ועדת חקירה ממלכתית. אינשאללה שלום, הגיע הזמן שלום."
אתמול, ביום האחרון לפסטיבל ולאחר יומיים בלב הערבה, נערכו כמה שיחות סיכום "לתיעול האנרגיה שנוצרה" באחת השיחות נאמר "לדבר על הכיבוש מטרגר את המשתתפים, אז לא תלינו שלטים נגד הכיבוש". לצערי, גם בפסטיבל המקדם את השלום מתעלמים מהכיבוש ומשורשי הסכסוך כדי "לא להעכיר את האווירה". בסופו של יום כולם אורזים את חפציהם, שבים לבתיהם ומרחץ הדמים בעזה נמשך.
הפסטיבל בן השלושה ימים, היה רוחני בעיקרו ורחוק מהפסטיבל המקורי שנערך בעיירה וודסטוק במדינת ניו יורק בארה"ב ב-1969 נגד מלחמת וייטנאם בהשתתפות 400 אלף בני אדם, בהם פעילים רבים למען השלום, ותיקי המלחמה ובני נוער מורד במוסדות להשכלה גבוהה.
כמו כן, לפני מספר שנים הוקרן סרט גנוז בשם "יש גבול-סטוק" (על משקל פסטיבל וודסטוק) של אלי שריד המתאר מחאה נדירה של כמה מאושיות התרבות של ישראל נגד מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1983 בפארק אכזיב שליד גבול לבנון. את המופע ארגנה תנועת "יש גבול" שהוקמה בשנת 1982 על-ידי חיילי מילואים שסירבו להילחם בלבנון ומאות מהם ישבו בבתי כלא צבאיים. בין המשתתפים הרבים: אומנים ותיקים ומוערכים כמו שלום חנוך, שמוליק קראוס, מני בגר, חווה אלברשטיין, יהונתן גפן ועוד, שהתגייסו למחאה, נשאו נאומים נוקבים וקראו להחזיר את החיילים הביתה. "אנחנו שולחים מכאן ביוזמתנו, את זעקותינו, כאבינו ושאט נפשינו מהרצח והטבח בהרי השוף. אין בעינינו טבח טוב או טבח רע ולמוות לא תהיה ממשלה, אפילו לא ממשלת אחדות לאומית", אמר גפן בפני קהל של עשרים אלף איש שמחאו לו כפיים.
אך בפסטיבל שנערך בערבה ההשראה מהפסטיבל המקורי בארה"ב נשארה ברמת ההשראה. יחד עם זאת, טוב שנערך פסטיבל בו פעילי שלום ופוקדי פסטיבלים דומים בארץ ובחו"ל נפגשו כדי לדבר, להחליף מחשבות וחוויות ואף לצבור אנרגיות חדשות. אנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים במערכה למען השלום ונגד המלחמה.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/133366/
