מאות עיתונאים, בהם בכירי ענף התקשורת, לתמיכה בעיתונאי הרדיו בכנס שנערך אתמול (שלישי) בבית סוקולוב בתל–אביב. במהלך הכנס נמתחה ביקורת חריפה על הנהלת רשות השידור ועל התערבויות פוליטיות בתכנים. כך למשל, העיתונאי והמגיש עודד בן עמי תקף בחריפות את הנהלת רשות השידור ואמר כי "הכישור היחיד של המנהלים ברשות השידור ועל פיו הם נבחרים הוא אורך הלשון".
על פי הדיווח ב"עין השביעית", בזה אחרי זה עלו לבמה אנשי תקשורת בולטים וקראו למקבלי ההחלטות לשמור על קול–ישראל ולהעניק לעיתונאים שעובדים ברדיו הציבורי את החופש לבצע את עבודתם כראוי. המסר העיקרי שעלה ביקש להפריד בין ערוץ 1 לרשתות קול–ישראל. על–פי הדוברים בכנס, בעוד שהטלוויזיה הישראלית נעשתה למקום רקוב מן היסוד שיש טעם לחסלו ולפתוח תחליף במקומו, רשתות הרדיו של קול–ישראל מתפקדות, גם אם תחת מגבלות וקשיים משמעותיים, ובמקום לסגור גם אותן, יהיה קל, יעיל ומוצלח הרבה יותר לשחרר אותם מכבליהן ולאפשר לעיתונאים שעובדים שם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.
אילנה דיין ציטטה מדברי העיתונאי האמריקאי אד מורו והזהירה כי "במקום שבו כוחנות פוליטית פוגשת פחד לא יכולה לפרוח עיתונות חופשית"; גל גבאי השוותה בין פוליטיקאי שמרים ידו על השידור הציבורי לאדם שמרים יד על ילדיו; חיים זיסוביץ' דימה את לוח התוכניות של קול–ישראל לקופסת ממתקים שההנהלה נוטלת ממנה בונבון כל אימת שמתחשק לה; שלום קיטל ציטט "פתגם פולני עתיק", כדבריו, שלפיו גם כשנמצאים על רצפת המרתף אפשר לשמוע את הדפיקות מלמטה, והזהיר מפני כניעה ללחצים פוליטיים; רבקה מיכאלי השוותה את הכינוס למען קול–ישראל למסע הלוויה שנערך לכבודו של עיתונאי ותיק וביקשה לכבד את המנוח.
איציק יושע, מחברי ועד העיתונאים של קול–ישראל בתל–אביב, סיפר כיצד הודח מעמדת השידור כמה דקות לפני תחילת תוכנית שהיה אמור להגיש, וטען כי חטאו היחיד היה חברותו בוועד העיתונאים. יושע תיאר את חברי ההנהלה הנוכחית בקול–ישראל כאנשים "שאיבדו כל רסן מוסרי, מקצועי ואנושי". "די להתעללות בעיתונאי הרדיו בשידור הציבורי", קרא ואמר כי הגיע הזמן לנהל "קרב על הזכות של הרדיו הציבורי לחיות בסביבה נקייה מפוליטיקה, נקייה משליחים נאמנים של פוליטיקאים ציניים ודורסניים, רדיו נקי מהנהלות ומזרועות ארוכות שכוחן היחיד הוא כוח הזרוע, אנשים בלי שום מחויבות לדמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל". "בשבועות האחרונים נושבת רוח מאוד נדירה בקול–ישראל", הוסיף יושע, "עיתונאי הרדיו התגייסו בעשרותיהם, נחושים להגן על זכותנו וזכותם להמשיך לקבל רדיו ציבורי משובח. מי כמוכם יודע שהתארגנות כזו במקצוע שכל כולו קידוש עבודת היחיד אומרת הכל".
בפעם הקודמת שעיתונאי ישראל התקבצו ובאו ל"כנס חירום" מתוך דאגה לעתיד התקשורת, לפני שנתיים וחצי בסינמטק תל–אביב, לא עמדה לנגד עיניהם מטרה ברורה שרצו להשיג. אולם באירוע ההוא נזרע הזרע שהפך כעבור כמה חודשים לארגון העיתונאים בישראל. לעובדי קול–ישראל יש ארגוני עובדים שמייצגים אותם, אולם כדי שאלה יוכלו לעמוד איתן מול הלחצים שבדרך, הם זקוקים לאמונה של חבריהם ולתמיכה של עמיתיהם.
על פי "דה מרקר" מהבוקר בדיווח המקורי על כנס שנערך בבית סוקולוב שהעבירה למערכת כתבת קול ישראל, מורן שפיצר, נכתב בין השאר כי "המארגנים, אנשי קול ישראל, קוראים להגן על הרדיו מפני מה שהם מכנים 'התערבות פוליטית בוטה בשידור הציבורי'". אלא שבמקום הדיווח הזה, דאגה הנהלת רשות השידור להעביר דיווח אחר שדווקא תמך בעמדת ההנהלה ושלל את יישום מסקנות ועדת לנדס למהלך של סגירה–פתיחה ברשות השידור. בדיווח ששודר בסופו של דבר במהדורת החדשות נאמר כי "מאות עיתונאים בכירים מכל כלי התקשורת משתתפים בתל אביב באירוע תמיכה ברדיו הציבורי בישראל", וכן צוטטה אילנה דיין כשאמרה כי "חשוב שהשידור הציבורי יהיה עצמאי, נקי וחזק", אך לא הוזכרו דבריה הקשים נגד המעורבות הפוליטית והפחד של עיתונאי הרשות.