בשבוע שעבר הסתובבו פקחים של רשות ההגירה ברחוב נווה שאנן, באזור התחנה המרכזית בדרום תל–אביב, נטפלו למבקשי מקלט אפריקאים שהתהלכו ברחוב, דרשו את הניירות שלהם, והעלו עשרות מביניהם לאוטובוסים. מדובר באנשים שחלקם היו בדרכם לעבודה או אל משפחותיהם, אך במקום להגיע לשם, הם "נקטפו" מהרחוב בידי אנשים במדים.
הפגנה של מבקשי מקלט בסוף השבוע שעבר, 28 בדצמבר 2013, בתל–אביב (צילום: אקטיבסטילס)
יום למחרת, דיווחה שרת המשפטים, ציפי לבני, כי זוג הומואים המתגורר במרכז ת"א התעורר בבוקר, ומצא שעל דלת הכניסה לביתם רוססה כתובת נאצה נגד הומואים וערבים. היא העלתה את התמונה לעמוד הפייסבוק שלה, וכתבה ש-"קשה להאמין שזה קרה בישראל הדמוקרטית של סוף 2013, אבל זו האמת, והיא מבישה". בהמשך דבריה הזכירה את החוקים הנידונים כיום בכנסת, העוסקים בשוויון זכויות לקהילה הגאה. "המקרה הזה רק ממחיש עד כמה חשוב שחוקים אלה יעברו", כתבה.
אכן, חשוב שהכנסת תקדם חקיקה האוסרת על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. אולם נראה שמבחינת לבני, כתובות הנאצה הגזעניות וההומופוביות במרכז ת"א, וציד האדם המתנהל בדרום ת"א – נתפסים כבלתי–קשורים. שהרי, היא וסיעתה לא התייצבו לצד המערכה נגד "החוק למניעת הסתננות".
מדובר בגישה מוטעית, המובילה את המחזיקים בה לשגות באשליה לגבי הדרך לשוויון. מי שבוחר להיאבק רק עבור הקהילה הגאה, אבל מתעלם מרדיפת הפליטים האפריקאים – משחק לידי הימין. בדומה, אין לנתק בין מאבקים אלה לבין המאבק לשוויון זכויות אזרחי ולאומי לציבור הערבי בישראל.
הימין נוקט במדיניות הפרד–ומשול, ומבקש לפורר את הציבור לפיסות פאזל רבות. גישה שמאלית תבקש לחבר בין חלקי הפאזל, ותצביע על כך שלקבוצות מוחלשות – דוגמת הקהילה הגאה, הציבורהערבי ומבקשי המקלט – יש אויב משותף, אותו מייצגת ממשלת ההון והגזענות.
אורי וולטמן
המאמר התפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":
http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2013break/12/G1_2014.pdf