לשעבר בניין הוועד המרכזי של מק"י: תערוכה ודיון בבית אליושה בת"א

האדריכלאמן רועי פביאן יפתח החודש תערוכה תחת הכותרת "בית אליושה" בבניין בית אליושה שנותר על תילו (סמטת שלוש 5, ת"א). התערוכה העוסקת בבניין עצמו ובמפלגה הקומוניסטית הישראלית, משלבת מיצבים אמנותיים עם הצגת מסמכים והקרנות. במקום פעל במשך עשרות שנים הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובקרבת מקום פעל "דפוס עמל" בו הודפס העיתון היומי של מק"י "קול העם". "בית אליושה" נקרא על שמו של אליהו גוז'נסקי, מראשי מק"י שנהרג בתאונת מטוס בדצמבר 1948 – בן 34 בעת מותו הטרגי.

בבניין פועל כיום קולקטיב האמנים החזותיים "אלפרד", המציג גם תערוכות. התערוכה "בית אליושה" תוצג במבואה ובחדר המדרגות של הבניין, שנותרו ללא שינוי ומשמרים את האווירה של פעם. הפתיחה לתערוכה תיערך ב-18 בדצמבר ולסימפוזיון שיתקיים במקום בשבת, 20 בדצמבר, בשעה 12.00, בהשתתפות: תמר גוז'נסקי ("על שם מי נקרא 'בית אליושה'"); דר" אילנה קאופמן ("המפלגה הקומוניסטית הישראלית"); עו"ד פיבי מוזר ("בג"ץ 'קול העם' וחופש הביטוי"); אדריכל רועי פביאן ("הבניין כיצירת אמנות"); ד"ר ערן גוטר ("שפה אילמת והיסטוריה חיה"). התערוכה תהיה פתוחה בימי ה' בין השעות 22:00-19:00; בימי ו' – 13:00-10:00; בשבת – 15:00-11:00.

2014-12-04_213106

חלק מהמשתתפים בוועידת האיחוד של הקומוניסטים היהודים והערבים, חיפה בינואר 1948. מימין לשמאל, יושבים: ג'ורג' גברדיאן, אמיל חביבי, שמואל מיקוניס, תופיק טובי, מאיר וילנר; עומדים: מרדכי בילצקי, אסתר וילנסקה, פנינה פיינהויז, אליהו (אליושה) גוז'נסקי, וולף ארליך, אברהם פיינגבוים, אליהו דרוקמן ורות לוביץ (צילום ארכיון: אל אתיחאד)

כאמור, בשנת 1937 החלה המפלגה הקומוניסטית לפרסם את השבועון המחתרתי "קול העם". עשור אחר כך, לקראת התהפוכות המדיניות שיעברו על המרחב, הפך  השבועון בהשתדלותו הרבה של אליהו (אליושה) גוז'נסקי לעיתון יומי. תחילה הודפס היומון זמנית בבית דפוס ברחוב לבנדה. בהמשך הוקם בית הדפוס המפלגתידפוס עמל, שהתמקם בבית בפינת הרחובות אליפלט ו-281. בית הדפוס נהרס ובמקומו ניצב כעת בית דירות הבנוי בסגנון הבינלאומיאליהו "אליושה" גוז'נסקי (1948-1914) היה קומוניסט, מנהיג פועלים וסופר, שפעל בתלאביב. נולד בפטרוגרד (רוסיה), בן יחיד להוריו פרידה ויצחק. אביו היה עורךדין בעל השקפת עולם דמוקרטית. ב-1917 עברה המשפחה לגרודנה (אז פולין, כיום בלארוס), שם למד אליושה בגימנסיה הריאלית. כחניך השומר הצעיר  הגיע לארץ בשנת 1930, בהיותו בן 16, ולמד במקווה ישראל. החיים בארץ חשפו בפניו מציאות חברתית ולאומית שונה מזו שציפה למצוא, ועוד בהיותו תלמיד תיכון, הצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטי. לאחר סיום הלימודים עבד כפועל בפרדס ובבנייה. בשנים 1938-1936 למד בבית ספר למודדים מוסמכים בגרודנה. עם שובו לארץ בגיל 24, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית שפעלה אז במחתרת. בכל מקום שבו עבד, ניהל תעמולה קומוניסטית בקרב הפועלים, ובייחוד בקרב העובדים במחנות הצבא. באותן שנים, הובילה הנהגת מפא"י החלטה שאסרה חברות של קומוניסטים בהסתדרות. המשמעות הייתה חסימת הגישה ללשכת העבודה  ולקופת חולים. ממשלת המנדט הבריטי, שערכה מצוד נגד קומוניסטים ואנשי שמאל, אסרה והגלתה אותם מהארץ.בשנת 1941, בדרכו מנתניה לתלאביב, נעצר בידי הבולשת הבריטית ונכלא. לאחר ששוחרר מהמאסר, החל לעבוד כפועל יהלומים. שנה בלבד לאחר שהחל לעבוד במלטשה, ארגן אליושה שביתה גדולה בענף, שלא היה מאוגד בהסתדרות. הוא המשיך בפעילותו בקרב פועלי היהלומים במהלך השנים 1946-1942.

לאחר ביטול האיסור על חברות קומוניסטים בהסתדרות, נבחר כנציג המפלגה למועצת פועלי תלאביב. במקביל הקדיש מאמצים רבים לגיבוש אחדות מאבק של פועלים יהודים וערבים, שהושגה בשביתה המשותפת של עובדי הממשלה ב-1946. בשנותיו בתלאביב התגורר עם משפחתו בדירות שכורות. אליושה כתב שירים ורשימות פוליטיותחברתיות באידיש כבר מגיל צעיר. לא ידוע, מתי החל לפרסם בדפוס את רשימותיו, וזאת משום שכל עוד פעלה המפלגה הקומוניסטית במחתרת, המאמרים והרשימות בעיתוני המפלגה פורסמו ללא שמות הכותבים. ב-1943, הופיעו חתומים בשמו הנובלה באידיש "נעליים למען הנקמה", וכן מאמרים באידיש ובעברית. בשש השנים שחלפו מאז ועד למותו, פירסם אליושה ב"קול העםובעיתונים של המפלגה באידיש כמאה מאמרים, רשימות וסקירות, שהוקדשו בעיקר למאבקי עובדים, למצב הכלכליחברתי ולמדיניות ההסתדרות; למערכה נגד משטר הדיכוי הקולוניאלי הבריטי;למערכה לעצמאות הארץ לטובת שני העמים החיים בה; ולמערכה נגד הפאשיזם והנאציזם.

ב-1944, לאחר שמקריאת ידיעה ב"הארץנודע לו לראשונה, כיצד ניספה אביו בגטו, כתב את הנובלה גרודנההנובלה פורסמה בתלאביב באידיש בשנת 1945, והייתה הספר היחיד שלו שראה אור בחייו. בגירסתה העברית, ראתה הנובלה אור בשנת 1978. למערכה של היהודים בגטו גרודנה, בשיתוף פעולה עם הפרטיזנים, נגד הנאצים הקדיש את הרומן פרי עטו האדם הניצח, שיצא לאור ביידיש בשיתוף פעולה בין הוצאות ספרים בפולין ובישראל רק ב-1949, לאחר מותו.

בוועידה השמינית של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (מאי 1944)  נבחר לוועד המרכזי. ב-1946, יזם את הפיכת "קול העם" משבועון לעיתון יומי, והיה הרוח החיה בגיוס האמצעים והתרומות וכן בהכנות הארגוניות. העיתון החל להופיע כיומון ב-14 בפברואר 1947. אליושה מילא תפקיד מרכזי במאמצים לשיקום האחדות של הקומוניסטים היהודים והערבים בארץ. בספטמבר 1948, הודיעו שתי המסגרות – הליגה לשחרור לאומי והמפלגה הקומוניסטית הישראלית, על החלטתן להתאחד. בימים 23-22 באוקטובר 1948, התקיימה בחיפה ועידת האיחוד, אותה תיאר אליושה כמאורע החשוב ביותר בחייו.

בשנים 1948-1947 מילא אליושה שורה של שליחויות במדינות מזרחאירופה במאמץ להשיג תמיכה בביצוע החלטת עצרת האו"ם, ששימשה בסיס לעצמאות ישראל. בדצמבר 1948 נסע לפולין לייצג את מק"י  בוועידת האיחוד של מפלגות הפועלים שם. ב-21 בדצמבר, בשובו מהוועידה, ניספה בתאונת מטוס בהרי הפלופונס ביוון. בן 34 היה במותו. את המצבה בבית הקברות נחלת יצחק מקשט תבליט של מגל ופטיש. במסגרת הנצחת שמו, החליטה הנהגת מק"י  לקרוא בשם בית אליושה את בניין הוועד המרכזי ליד דרך יפות"א.