לשמאל יש ארגז כלים להביס את הימין – איגוד עובדים, קידמה טכנולוגית, שליטה והשקעה בפיתוח אמצעי הייצור לטובת הציבור, השקעה ציבורית ושחרור מדיכוי וניצול. אלה הדרכים לשחרר מיליונים מעוני שנכפה עליהם, להביא בריאות, רווחה, שלום ושגשוג. אז למה אנו, אנשי השמאל, הגענו לנקודת שבר כה חריפה? אני מציע תשובה פשוטה.
את איגוד העובדים זנחנו משאלה פוליטית לבניית מעמד המודע להיותו מעמד ופועל לשיפור מעמדו, לעניין בסדר חשיבות משני, הנוגע בשיפור תנאי העסקה, ושאינו נוגע ללב ליבה של העשייה הפוליטית. את הקדמה הטכנולוגית הפקרנו לחזירות הנשלטת בידי מעטים, ויתרנו על ניסוח מענים בהם הציבור יכול לשלוט בהתפתחות הטכנולוגית לטובת רווחתו ושגשוגו ולקחת אותה מידי המיעוט ההרסני והחמדן.
את ההשקעה הציבורית הפקרנו בשל מחשבה שיש דברים דחופים יותר להתנגד להם, מבלי להבין שכל שקל שהולך לבניית בית חולים ציבורי שחסר בצפון, הוא שקל פחות להרס בית חולים בעזה. שכחנו שההתנגדות למלחמה היא פירוק היכולת לקיים אותה חומרית וכל מאבק לטובת רווחתו של הציבור הוא פחות יכולת לקיים את המלחמה הרצחנית הבאה.
את המאבק לשחרור מדיכוי, הפכנו לתרבות של התנגדות, שמקדשת את עצם ההתנגדות. את המאבק בניצול, השארנו לעתיד, בו הכיבוש יסתיים ונוכל להתפנות לזה. זו טעות – רק המאבק בניצול יחד עם המעמד העובד יבנה כוח עממי נגד הכיבוש עד לסיומו ולשחרור העם הפלסטיני שיהיה עצמאי בארצו בצד ישראל דמוקרטית.
להפוך את סדר העדיפויות
בראש סדר העדיפויות עלינו, אנשי השמאל, לאגד עובדים באופן פוליטי, מתוך כוונה ברורה לקדם תודעה מעמדית וסולידריות מעמדית של עובדים הרוצים לשפר את החיים של כלל המעמד העובד והפועל ולא רק את תנאיהם שלהם. אנחנו רואים דוגמא לכך שזה עובד: באיטליה, ביוון ובמדינות נוספות. המפלגות הקומוניסטיות המקומיות עבדו יחד עם העובדים, וכעת העובדים משביתים את המשק בסולידריות עם העם הפלסטיני נגד רצח העם. לא מבקשים יפה, לא מבקשים לא יפה – משביתים. כי זה המענה של המעמד העובד והכוח שלו מול אלה המרוויחים מהמלחמה.
לא עוד תרבות נגד. אנחנו צריכים להחליף את הקדושה של מספר הלייקים בקדושה של מספר החותמים על טופס התאגדות של כמה שיותר מקצועות מדוכאים. המחזיקים את המשק חי ונושם, צריכים לקבל את העזרה שלנו בשדולות, בחקיקה ובמאבק בשטח. אנחנו לא כאן בשביל למצוא את המסגרת הקטנה שאפשר לאגד פעם אחר פעם, זה חשוב, אבל זה לא התפקיד שלנו. תפקידנו הוא להניע תנועה ומגמה תודעתית להבנת החשיבות קודם כל פוליטית אצל הפעילים, ולאחר מכן בהשפעה על העבודה המהפכנית של העובדים.
לייצר תרבות של ניצחון
לאנשי שמאל נחוצה תרבות של בעד מה כן, תרבות של ניצחון והישגים, שאנשים פועלים יחד ויש תוצאות להגעה שלהם: איגוד חדש, שביתה, הסכם קיבוצי, בניית תשתית להשבתה והשתלטות של הציבור לשליטה דמוקרטית שלו על אמצעי היצור, המפעלים, הבנקים והטכנולוגיות. הסיבה לכך היא אחת – הדרך הנוכחית מובילה לשפיכות דמים. ניכור וקיטוב משרתים רק את בעלי הכוח העשירים ביותר. לא עוד.
הדרך השיטתית האיטית, ארוכת הטווח תמנע את הטבח הבא. אין קיצורי דרך ומעולם לא היו. כל יום עלינו לשאול את עצמנו, האם איגדנו במקום העבודה שלנו, האם פנינו לציבור, האם אנחנו במהלך פוליטי לקדם התאגדות המונית, האם עזרנו לעובדים ופעלנו יחד איתם לשפר את מעמדם?
כשהמעמד העובד חזק יותר ומאורגן יותר, הוא בונה כוח להגן על עצמו מהחמדנות ומהניצול. כרגע הכוח אצל מחרחרי המלחמה, אלה שהופכים את דם ילדינו וילדי עזה להרים ירוקים של מזומנים. ככל שהמעמד העובד חזק יותר, נלקח הכוח מאלה השורפים את חיינו ועתידנו. זו הדרך.
עוד בנושא:
