זה היה רגע היסטורי בכלכלה העולמית ושינוי בסדר הכוחות במסגרת הקפיטליזם הגלובלי: סין עקפה את ארה"ב, והיא כעת הכלכלה הגדולה בעולם. כך לפי נתונים שפרסמה קרן המטבע הבינלאומית (7.12). על פי הקרן, התפוקה של סין במונחים של שירותים וסחורות תעמוד השנה על 17.6 טריליון דולר, וזאת בהשוואה לתפוקה של 17.4 טריליון דולר של ארה"ב. גם במונחי כוח קנייה עקפה סין את ארה"ב, והיא כעת אחראית ל-16.5% מכוח הקנייה העולמי, לעומת 16.3% – חלקה של ארה"ב. לשם השוואה, רק לפני 14 שנה, בשנת 2000, עמדה התפוקה של ארה"ב על רמה הגבוהה פי שלוש מזו של סין.

השינוי במעמדה היחסי של כלכלת סין מול כלכלת ארה"ב היה מהיר. בשנה שעברה, עקפה סין את ארה"ב לראשונה בהיקף הסחר, והפכה היצואנית הגדולה בעולם. כעת, מצטרף לרשימת תאריה גם תואר הכלכלה הגדולה בעולם. יצוין שרק לפני 3שלוש שנים, הפסידה יפו את מקומה ככלכלה השנייה בעולם לטובת סין.

בדו"ח שפרסם הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), שעניינו תחזיות ארוכות טווח לצמיחה גלובלית, מעריכים כלכלני הארגון כי עד שנת 2030 יזנק חלקה של הכלכלה הסינית בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) העולמי בלמעלה מ-50%  – משיעור של 17% כיום, עד לשיעור של 28%. במקביל, מעריכים בארגון, כי חלקה של הכלכלה האמריקאית יפחת ויעמוד על 18%, לעומת 23% כיום. גוש היורו צפוי להתכווץ גם הוא, ולהסתפק בנתח של 12% מהתמ"ג העולמי ב-2030, לעומת 17% כיום. זאת, בתנאי שישרוד את המשבר הכלכלי החמור הפוקד אותו.

על פי התחזית, במהלך 50 השנים הבאות יצמח התמ"ג העולמי ב-3% לשנה, אך צמיחה זו לא תהיה אחידה במדינות ובאזורים השונים. כך למשל, בשנת 2025 צפוי התמ"ג הכולל של סין והודו להיות גדול מזה של צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, בריטניה, ארה"ב וקנדה יחד.

אך למרות התחזיות האופטימיות, יש להנהגה הסינית סיבות להיות מודאגת. לפני כחודש פורסם כי כלכלת המדינה צמחה ברבעון השלישי בשיעור הנמוך ביותר שלה מאז פרץ המשבר הפיננסי העולמי. לראשונה מזה 15 שנה, כלכלת סין עלולה לא לעמוד ביעד הצמיחה אותו הציבו הממשלה והמפלגה הקומוניסטית. מנתונים רשמיים עולה, כי התמ"ג של סין צמח ברבעון השלישי בשיעור של 7.3% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מדובר בשיעור הצמיחה הנמוך ביותר מאז הרבעון הראשון של 2009.

במילים אחרות, המשבר בסין עוד רחוק וטרם מורגשת האטה, אך קצב הגידול של המשק יורד. השאלה הנשאלת היא: האם כלכלת סין בדרך לירידה הדרגתית בגידול התוצר, עד כדי גלישה למיתון? ומה עם רוסיה וברזיל, הניצבות רגע לפני מיתון? סימן שאלה מרחף גם מעל מדיניות הרווחה המתקדמת של ונצואלה. זאת בעקבות הירידה במחירי הנפט בשווקים העולמיים, שגררה ירידה בהכנסות המדינה.

האם המדינות הפריפריאליות-למחצה – דוגמת סין, ונצואלה, דרום אפריקה וברזיל – אשר השיגו הישגים ניכרים במאבק בעוני ובפערים החברתיים, יפנו אחורה? התשובה לשאלה זו, תלויה ברצונם של העמים, ובייחוד בנכונותו של מעמד העובדים להיאבק למען הזכויות החברתיות ולמען קידום חלופה סוציאליסטית לקפיטליזם.

אפרים דוידי

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"

שיתופי פעולה דרומיים

     נכון להיום, המשבר הקפיטליסטי, שפרץ לפני למעלה משבע שנים, ממשיך לפקוד את מדינות הליבה של הגלובליזציה. האם המשבר הנוכחי, בדומה למשבר הכלכלי בשנות ה-30 של המאה שעברה, צפוי להתפשט באופן הדרגתי לכל ארצות תבל?

    בשונה מהמצב ששרר במשבר הקודם, לפני למעלה מ-80 שנה, המדינות הפריפריאליות-למחצה מבקשות כיום להתמודד עם המשבר באמצעות העמקת הקשרים הכלכליים ביניהן, והעברת כובד המשקל של הייצור התעשייתי אל הצריכה בשוק הפנימי.

    דוגמא לשיתוף פעולה כזה, הוא הגוש המכונה "בריקס" ((BRICS – ראשי תיבות של ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה. יוזמה זו מצטרפת ליוזמות כלכליות ופוליטיות נוספות, אשר צמחו באמריקה הלטינית. יוזמת "אלבה" (ALBA), בה משתתפות ונצואלה, ניקרגואה, בוליביה, קובה ואקוודור, ויוזמת השוק המשותף של דרום אמריקה ("מרקוסור", או בפורטוגזית – "מרקוסול"), בה היו שותפות בתחילת הדרך ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי. לאחר מכן הצטרפה ונצואלה, ולפני שנתיים נוספה בוליביה. אקוודור, צ'ילה ופרו, אשר הצטרפו לשוק המשותף במעמד של "מדינה שותפה", שוקלות כיום להצטרף אליו כמדינות מן המניין. נוסף לשתי יוזמות כלכליות אלה, פועלת גם יוזמה פוליטית בשם "קהילת המדינות של אמריקה הלטינית והאיים הקריביים", אליה הצטרפה קובה.

    בהתארגנויות "דרומיות" אלה נפקד מקומן של ארצות אפריקה (פרט לדרום אפריקה) ושל ארצות המזרח-התיכון, להן קשרי תלות בארה"ב ובאיחוד האירופי. כתוצאה מכך, חשופות מדינות אלה יותר לנזקי המשבר הקפיטליסטי המתגלגל.