לקחים עבור השמאל הסביבתי

 

בעקבות ספרה החדש של נעמי קליין

בספריה הקודמים – "נו לוגו" (2000) ו-"דוקטרינת ההלם" (2007) – ביקשה החוקרת והפעילה הקנדית נעמי קליין להעמיק בנושאים מרכזיים כמו הגלובליזציה, תרבות הצריכה ואופיו של הקפיטליזם. ואילו בספרה החדש "זה משנה הכול: הקפיטליזם נגד האקלים" היא בוחרת לעסוק בסכנות הנובעות משינוי האקלים ובצורך להיאבק בתופעה. במרכז הספר ניצבת הטענה, כי יסוד המשבר אינו בפליטת פחמן לאוויר, אלא נעוץ בעצם השיטה הקפיטליסטית.

לא יעזור אם רק "נדביק פלסטר על הפצע"

לדברי קליין, "רק תנועות חברתיות המוניות יוכלו להושיע אותנו כעת. זאת משום שאנחנו יודעים להיכן מופנות פניה של השיטה הקיימת". היא פוטרת כלאחר יד את מה שהיא מכנה "פתרונות של הדבקת פלסטר על פצע", דוגמת פיתוחים טכנולוגיים להפחתת פליטות מזהמים, או מעבר לחלופות אנרגיה "נקיות", דוגמת גז טבעי.

2014-10-07_210216

קליין מפנה את תשומת הלב לכך שתאגידים רבים מעורבים במימון מחקרים על אודות "מניעת שינוי אקלים", אך למעשה – תורמים להחרפת הבעיה. היא שוללת את "הקנאוּת של השוק החופשי", ומציעה ליישם פתרונות של תכנון ארוךטווח, רגולציה נוקשה, מיסוי גבוה יותר, העלאת ההוצאות הממשלתיות וביטול ההפרטות שנעשות בתחום התשתיות והאנרגיה.

אין לסמוך על תאגידים "בעלי כוונות טובות"

קליין מותחת ביקורת חריפה על שיתופי הפעולה בין קבוצות סביבתיות לבין "תאגידים אחראיים", וטוענת שאסור לסמוך על "מיליארדרים ירוקים" – דוגמת ביל גייטס. הקרן שהקים ביל גייטס, מסבירה קליין, אומנם מממנת מחקרים בנושא המאבק בשינוי האקלים, אולם בה בעת – השקיעה 1.2 מיליארד דולר בתאגידי נפט דוגמת BP ו-ExxonMobil.

כאשר ארגונים סביבתיים מקבלים תרומות מתאגידים, הפתרונות שהם מציעים הם כאלה העולים בקנה אחד עם האינטרסים של אותם התאגידים. כך למשל, ארגון דוגמת "קרן ההגנה הסביבתית" נתמך במיליוני דולרים בידי התאגידים Shell, Chevron ו-JP Morgan, וכעת ההמלצות שפרסם הארגון מציעות שימוש בגז טבעי, כחלופה "נקייה" לשימוש בפחם ובנפט.

עלינו למשוך השקעות ולהשקיעמחדש

"עיקר ההשפעה של משיכת השקעות היא לא בפגיעה כלכלית לטווחהקצר ברווחי התאגידים, אלא בשחיקת ההסכמה הציבורית לכך שחברות אלה ימשיכו להשתמש בדלקים מזהמים. משיכת השקעות תפעיל לחץ על פוליטיקאים לקדם מדיניות של פיקוח והפחתה של פליטת מזהמים", כותבת קליין.

קליין אינה שוגה באשליות שהחרמת חברות מזהמות תביא לקריסתן. מה שמשיכת השקעות מבקשת להשיג זה לא לגרום לתאגידים המזהמים להגיע לידי פשיטת רגל כלכלית, אלא להפוך את המוניטין שלהם לפושט רגל. לדעתה, משיכת השקעות מתאגידים מזהמים והשקעת כספים אלו מחדש ביוזמות ירוקות, יהיו תרומה חיובית לטווח הארוך.

הספר כולל רשימה של 13 אוניברסיטאות ומכללות, 25 עיריות, 40 מוסדות דת ומספר קרנות, אשר משכו את השקעותיהם ממניות ומאגרותחוב של תאגידי נפט ופחם.

התמודדות עם שינוי האקלים זו הזדמנות לדון בשאלות חברתיות, כלכליות ופוליטיות

"אלו המכחישים כי ישנה בעיה של שינוי אקלים, טוענים לעיתים קרובות כי 'התחממות גלובלית זו מזימה שנועדה לחלקמחדש את העושר החברתי'. הם אומרים זאת לא משום שהם פרנואידים, אלא משום שהם מקשיבים היטב למה שאנחנו אומרים", כותבת קליין.

בספרה הקודם, "דוקטרינת ההלם", הסבירה קליין כיצד מנצלים התאגידים משברים פוליטיים וסביבתיים ברחבי העולם כדי לגרוף רווחים. אולם משבר שינוי האקלים יכול לשמש לא רק כהזדמנות ליצירת רווח עבור בעליהון, אלא גם כהזדמנות לפעולה דמוקרטית וקהילתית.

קליין מתארת כיצד ב-2007 פגע טורנדו בעיר גרינסבורג בקנזאס שבארה"ב, והחריב אותה כמעט לחלוטין. במקום לשכור את שירותיהן של חברות אשר ישקמו את העיר, החליטו התושבים ליישם מודל קהילתי, תוך השתתפות דמוקרטית, כדי לתקן את נזקי הטורנדו. כיום, גרינסבורג היא אחת הערים הירוקות ביותר בארה"ב. עבור קליין, זו דוגמא לכך שהציבור יכול להשתמש במשבר האקלים כדי לבנות חברה ירוקה יותר ודמוקרטית יותר. לשם כך, דרוש שינוי רדיקלי בכלכלה שלנו: פחות צרכנות, פחות השקעות הון בתאגידים מזהמים ויותר תקציבים ממשלתיים ועירוניים.

ג'סיקה קורבט ואיתן קורי

הביקורת על הספר של נעמי קליין

This Changes Everything: Capitalism vs. the Climate

פורסמה במקור באתר InTheseTimes.com