עבור פעילים רבים, השמאל מייצג צד הומני ורחום המבקש לשחרר את מדוכאי העולם מעול הרודנות – תהיה אשר תהיה. אך במציאות קשה ליישם עמדה מוסרית זו בצורה אידיאלית וטהורה, מה שמביא לעתים אנשי שמאל בעלי כוונות טובות (אך נאיביות) להתנגד למאבקי שחרור אמיתיים. הדוגמה הברורה והקרובה אלינו ביותר היא סוריה. ההיסטוריה הקרובה של סוריה היא ההתגלמות המודרנית של השימוש הציני ברגשות הומניטריים למען אימפריאליזם רצחני.
בקרב מצביעי חד"ש ואוהדיה, בעיקר בציבור היהודי, רבים תוהים כיצד ליישב בין עקרונות השלום, השוויון והדמוקרטיה לבין עמדותיה הגיאופוליטיות. תהיה לגיטימית זו נובעת הן מבורות ביחס למזרח התיכון, והן מחולשה יחסית של התקשורת וההסברה של חד"ש מול כלי התקשורת הממסדיים. ההסבר השגוי הרווח בקרב אלה שמבקרים את עמדות חד"ש, בין אם בלעג או באכזבה, הוא שחד"ש ומק"י עדיין "תקועות במלחמה הקרה", או שהן פשוט "אנטי-מערביות". במאמר זה אבקש להסביר מדוע המצב הפוליטי הנוכחי בסוריה דווקא מוכיח את צדקתן של עמדות חד"ש ומק"י.
בעקבות נפילת משטר אסד ב-8 בדצמבר 2024 התבסס בסוריה משטר חדש, אותו מוביל איש אל-קאעדה לשעבר אחמד חוסיין א-שרע, הידוע גם כאבו מוחמד אל-ג'ולאני. מאז עלייתו מוביל המשטר מדיניות דתית-סקטוריאלית המציבה את הרוב הדתי בסוריה, הסונים, נגד המיעוטים האתניים והדתיים. במישור הכלכלי תומך א-שרע בהפרטה רחבה של כלכלת המדינה ומכירת נכסיה להון זר – מה שנושא חן בעיני מנהיגי "העולם החופשי והדמוקרטי". בכך דומה מדיניות המשטר בסוריה לזו של משטרים אסלאמיים "מתונים" בסגנון האחים המוסלמים, יותר מאשר לג'האדיסטים של אל-קאעדה ודאעש.
בשעה שארה"ב, האיחוד האירופי ובריטניה הקלו או ביטלו כליל את הסנקציות הכלכליות נגד סוריה, פוגרומים ומעשי טבח על רקע אתני ודתי ממשיכים בסוריה כמעט ללא מפריע, בגיבוי ישיר של השלטון. למרות המדיניות הכלכלית הליברלית והתמיכה המערבית, א-שרע ממשיך בדרכו הסלפית-ג'האדית הקיצונית.
בזירה הבינלאומית, א-שרע נחשב למנהיג נוח מאוד מבחינת ישראל וטורקיה – שתי המעצמות האזוריות הצבאיות המזוהות עם הגוש הפרו-מערבי במזרח התיכון. אין זה מפתיע בהתחשב בעברם של א-שרע וכנופייתו הקיצונית, ג׳בהת אל-נוסרה, שנתמכה בידי טורקיה וישראל במהלך מלחמת האזרחים נגד אסד. כך, למרות ההפרות החוזרות ונשנות מצד ישראל של ריבונות סוריה, המדינה הסורית אינה מגיבה כלל. אזורים חדשים נכבשו בידי צה"ל וצבא סוריה החדש אינו נלחם להגן על הריבונות החוקית על שטחיו. העניין של ישראל במתרחש ברור כשמש, כפי שכתב פרשן עיתון "הארץ" צבי בראל: "בחסות המאבקים הפנימיים בין העדות – ישראל הופכת לשותפה בניהול סוריה". ישראל משתמשת בסכסוכים אתניים-דתיים למען כיבוש שטחים, ומשתמשת בהתערבותה הצבאית בסוריה ככלי מיקוח מול ההנהגה הסורית החדשה במהלך המשא ומתן על נורמליזציה.
הגורם היחיד בישראל שהתריע שוב ושוב מפני ההתערבות הזרה בסוריה ונקט עמדה מוצקה נגד האימפריאליזם המערבי באזור צדק, למרות כל ההשמצות שספג מאנשי "השמאל ההומניטרי". חשוב לציין את עמדת מק"י בנושא, שהייתה שקולה וצלולה בגינוייה של מעשי הטבח ההמוניים שעולל משטר אסד להמוני העם הסורי, ותמיכתה בדרישות העממיות לדמוקרטיה ולצדק חברתי כדרישות לגיטימיות וצודקות. לצד זאת, צדקו מק"י וחד"ש בדחייתן של ניסיונות ההתערבות של המערב. הן צדקו גם כשהצביעו על כך שהמערב לעולם לא מתערב מטעמים הומאניים, אלא רק למען האינטרסים של ההון האימפריאליסטי.
למרות זאת, אותם בעלי-מוסר הומניטריים התייצבו נגד חד"ש ולצד מפלגות הכיבוש. בכך הם שירתו בעקיפין את האינטרס של הממסד הישראלי, שהיום כמו אז משתמש בטיעונים הומניטריים כהצדקה להתערבות קולוניאליסטית בסוריה. כעת, הזעם של הציבור הדרוזי בישראל ובגולן הכבוש על מעשיו של א-שרע נגד הדרוזים בסוריה מנוצל להצדקת ההתבססות הישראלית בסוריה. אך "השמאל ההומניטרי" לא למד דבר, ובוודאי שאין לו היושרה להודות בטעותו.
לכן, האירועים האחרונים מחזקים את צדקתן של עמדות חד"ש ומק"י בעניין סוריה, מ-2011 ועד היום. לסיכום, אצטט את דבריו של מזכ"ל מק"י המנוח, הסופר מוחמד נפאע, שכתב כבר בשנת 2011: "אנו אומרים זאת מתוך הבנה מלאה לאופי האלטרנטיבה שמציעים למשטר הקיים בסוריה מנהיגי ארה"ב, אירופה, מדינות המפרץ… האלטרנטיבה היא האחים המוסלמים".
עוד בנושא:
https://zoha.org.il/138675/
