מאת צילי גולדנברג
אנו כמפלגה פועלים בתוך מציאות חברתית קשה, שנותנת את אותותיה גם בנו כגוף פוליטי. אנו פועלים בחברה שרוב רובה מנהלת מאבק הישרדות מתמיד, ומתקשה לגמור את החודש. הממשלה – המשרתת את בעלי ההון ואת האינטרסים של התאגידים המקומיים והזרים – מיישמת מדיניות הפוגעת באזרחים ובתושבים, מקשה על פרנסת המשפחה וגידול ילדים, ומגבירה את המגמות הלאומניות והגזעניות.
לכן, נראה לי כי עלינו לחשוב יחד כיצד ניערך להמשיך להיאבק על עקרונותינו, בתוך מציאות חברתית המקשה יותר ויותר על ניהול המאבק הזה. לא מדובר רק בהיערכות ארגונית, אלא בדיון אידיאולוגי אמיתי, על העיקרים המייחדים את המפלגה שלנו, כמפלגה סוציאליסטית-מהפכנית, הפועלת להגשמת שלום ושוויון, ולכינון חברה המושתתת על צדק חברתי. עקרונות אלה אומנם ברורים לנו, אך עלינו לשאול: כיצד נתרגם אותם לשפת המעשה, בתוך מציאות המעוצבת בידי הכלכלה הניאו-ליברלית ובידי המלחמות האימפריאליסטיות והכיבושים הנלווים אליה.
השאלה הראשונה היא: איך בכלל אפשר לחשוב ולדון, כשהראש נמצא בקושי מעל פני המים? התשובה לכך היא מעט בנאלית: אין לנו ברירה אלא להמשיך בדרך בה אנו הולכים, עד שנצליח להגיע למסקנות משותפות ולהתארגן מחדש.
לשאלה השנייה – החשובה יותר, לדעתי – היא השאלה: כיצד מקיימים את הדיון? נראה לי שעלינו להקדיש ולהקצות יותר זמן, יותר מחשבה, ויותר אנרגיה לבירור פנימי על אודות הדרך האקטואלית ליישום עקרונות היסוד של המפלגה. התחלנו בתהליך הזה לקראת הוועידה שלא-מן-המניין, וזה נראה לי תהליך חשוב מאין כמוהו. אבל התהליך צריך להיות עמוק ורחב יותר, לכלול את כל חברי וחברות המפלגה, ולהתנהל בסניפים ובמוסדות כאחד.
יש לי מספר הצעות אשר יסייעו לקדם דיון זה. ראשית, יש להקצות יותר זמן לשם קיום הדיונים האלה. ייתכן אפילו שנדרשות לשם כך פגישות סניף שבועיות, ואף למעלה מכך.
שנית, יש ליזום פגישות בין חברי הסניפים השונים, ממקומות שונים בארץ, בנושאים קונקרטיים (למשל: על פעילותנו נגד הכיבוש, וכו').
שלישית, יש לחבר בין הדיון הרעיוני לבין מפגש חברתי והיכרות אישית בין החברים.
ולבסוף, יש לחשוב מראש על כך שברצוננו לשמוע את העמדות של כל אחד מהחברים והחברות בנושאים השונים, וזאת במטרה להגיע למכנה המשותף האידיאולוגי המחבר בינינו, ולחדד את המכנה המשותף הזה, כך שעל בסיסו נוכל לגבש דרכי פעולה.
בנוסף לקיום מפגשים מרובים ככל האפשר עד למועד הוועידה, קיימת גם האפשרות של ניהול דיאלוג באמצעות האינטרנט. אחד החסמים העיקריים לדיאלוג בין החברים היהודים והערבים הוא מחסום השפה. אולי אפשר להקצות יותר משאבים לשם תרגום מאמרי דעה מתוך "אלאתיחאד", לשם פרסומם ב-"זו הדרך", כדי לסייע להתגבר על המחסום הזה. באופן אידיאלי, היה עדיף ביטאון אחד, דו-לשוני.
הצעות אלה בוודאי לא ישפרו את מצבנו האלקטוראלי באופן מיידי, אולם הגברת הדיון הפנימי תחזק אותנו כמפלגה, בהיותינו הגוף הפוליטי היחיד בארץ הפועל באופן דמוקרטי לקידום ערכי השלום, השוויון, הדמוקרטיה והסוציאליזם.