השמאל והערכים שהוא מייצג, הוא הערובה לכינון חברה של צדק חברתי, שתותיר מאחור את המציאות של עוני ומלחמות. אולם בתנאים של המזרח התיכון, מצאו עצמן תנועות שמאל בפני חסמים שונים שהגבילו את התפתחותן.
היחלשות כוחו של השמאל באזור
מהם הגורמים הפוליטיים והחברתיים אשר החלישו את השמאל במזרח-התיכון, וסללו את הדרך למצב הקיים, בו ידו של "האיסלאם הפוליטי" נמצאת על העליונה? ראשית, משך שנים רבות הופצו דעות קדומות שליליות ומסולפות על אודות השמאל, כגון הטענה שקומוניסטים וסוציאליסטים הם בהכרח כופרים בדת. טענות אלה סייעו לייצר יחס שלילי כלפי השמאל בקרב שכבות עממיות שהיו ועודן דתיות ומסורתיות למדי. נוסף על כך, השמאל זוהה עם ברית-המועצות, ולכן סבל גם הוא מהשחרת דמותה כחלק מהמערכה הרעיונית של תקופת המלחמה הקרה. עשרים השנים ויותר שחלפו מאז קריסת ברה"מ שינו באופן חלקי מציאות זו.
מכשול מרכזי נוסף בפני השמאל במזרח-התיכון זו העובדה, שבמרוצת השנים הוא אחז לעיתים בעמדות עקרוניות, גם אם הן לא היו פופולאריות בתקופתן. כך למשל, תמכו הקומוניסטים בארצות ערב בתכנית האו"ם בדבר הקמת שתי מדינות בארץ (נובמבר 1947), וכעשור לאחר מכן, בשנת 1958, התנגדו לתכנית של נאצר לאיחודן המדיני של מצרים ושל סוריה.
יש לציין, בצער, שתנועות שמאל במזרח-התיכון לרוב לא פיתחו תפיסות וגישות פוליטיות ורעיוניות בצורה ההולמת את התנאים הקונקרטיים בהן פעלו, ובעיקר נסמכו על משענת אידיאולוגית מן החוץ. זאת, לעומת האיסלאם הפוליטי, אשר מציג עצמו כשואב מן המסורת המפוארת של ההיסטוריה האיסלאמית והערבית במזרח-התיכון, וכממשיך דרכם של הנביא מוחמד ושל ארבעת הח'ליפים הראשונים. הציבור הרחב התחבר עם מורשת זו ודמויות אלה ולא עם המורשת של מרקס, אנגלס ולנין – מנהיגים אירופיים.
כדי להבין את השלכות המציאות הזאת, יש לזכור שתרבות פוליטית היא פועל יוצא של הנסיבות החברתיות, ועל כן קיים הבדל בין חברה עירונית לבין חברה כפרית, שבטית ומשפחתית. למשל, בבחירות הראשונות שהתקיימו במצרים לאחר הפלת שלטון מובארכ, התפלגות ההצבעה הייתה ברורה: בערים הגדולות זכה המועמד הנאצריסטי והשמאלי, חמדין ס'באחי, ואילו באזורי הפריפריה, הכפריים והמוחלשים – הובילו דווקא "האחים המוסלמים" והתנועות הסלפיסטיות. מזכיר את המצב בבחירות בישראל: התושבים הערבים בנצרת, בחיפה ובשפרעם, מצביעים, ברובם הגדול, לרשימות הנמצאות בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. תופעה דומה מתרחשת גם בציבור היהודי, שם נוטים תושבי גוש דן ומרכז הארץ לתמוך ברשימות הנחשבות שמאליות, ואילו בפריפריה – יש רוב מובהק לימין. המסקנה מכל הדיון שלעיל היא, כי דמותו החברתית של המזרח-התיכון מייצרת תנאים המקשים על פעילותו של השמאל.
הדרכים להתחזקות
כדי להתגבר על מיכשולים אלה, נחוץ, לדעתי, להתאים את יישום המרקסיזם למציאות המזרח-תיכונית והערבית. הדבר מחייב לייצר הפרדה ברורה בין הרעיונות והגישות אותן אנו מקדמים כיום, לבין ההיסטוריה הרחוקה של התנועה שלנו, אירועי עבר מארצות מרוחקות, לגביהם נפוצות דעות קדומות בקרב תושבי האזור.
חשוב להדגיש, כי התאמתו של המרקסיזם למציאות המזרח-תיכונית המשתנה מחייבת חשיבה רצינית ומעמיקה. התהליכים הפוליטיים שאזורנו עבר בעשרות השנים האחרונות הם דרמטיים, ואפילו היה מרקס כותב בזמנו בהרחבה על המצב המזרח-תיכוני – הרי שהיה צריך לעדכן רבים מן הרעיונות והמסקנות. לאחר התמוטטות ברית-המועצות, איבד השמאל את הקשר שהיה לו עם מחנה עולמי חזק, והדבר פגע קשות ביכולתו להציע תקווה לאנשים. בשני העשורים שחלפו מאז, גברה האחיזה התרבותית של ארה"ב ושל "המערב", והדבר הוביל לדלדול בכוחו של השמאל, גם בשל דחיקת רעיונותיו ומסורותיו לשוליים, וגם במישור החומרי.
לכן, כחלק מהתארגנות מחודשת של השמאל, אני מציע לשקול יצירת מסגרות תיאום בינלאומיות בין התנועות בארצות השונות, כדי להדק את הקשרים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ביניהן. ניתן לחשוב, למשל, על דרכים לבניית שיתופי פעולה עם מפלגות שמאליות חזקות מחוץ למזרח-התיכון, למשל באמריקה הלטינית, וכן עם ממשלות של ארצות בעולם השלישי החולקות עם המזרח-התיכון קווים היסטוריים משותפים, למשל סין, הודו וברזיל.
לבסוף, אני מציע לחשוב על דרכים לייצר כלי תקשורת ייחודיים של השמאל, שיהיו חלופה לתקשורת ההמונים הנשלטת בידי זרמים פוליטיים אחרים. ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר עיתוני השמאל המתפרסמים בעולם הערבי, ולשום מפלגת שמאל אין תחנת טלוויזיה בבעלותה (זאת בשונה מחלקים אחרים של העולם, שם קיימות מפלגות שמאל המפעילות תחנות רדיו וטלוויזיה). עלינו למצוא את הדרכים להפוך את הרעיונות שלנו לכאלה שיכולים להגיע לכל בית: לא רק שיהיו מתאימים לאזור ונגישים מבחינת צורת ההגשה שלהם, אלא גם שיהיו בידינו הכלים המתאימים (עיתונים, וכו') כדי להביאם לציבור.
תאופיק נג'אר
מאמרו של תאופיק נג'אר, סטודנט בטכניון ומזכיר סניף חד"ש בפסוטה, מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
