שנתיים למלחמה הקולוניאלית ברצועה ולטבח בעוטף צוינו אתמול (שלישי) בישראל, בפלסטין וברחבי העולם, אך בעזה מכונת ההשמדה כמנהגה נוהגת. חרף השיחות בסיני, ברכתו של הנשיא טראמפ בדבר "הפסקת ההפצצות הישראליות" והצהרתו לפיה "אנו שמים קץ לסכסוך הנמשך זה 3,000 שנה", עשרות פלסטינים נהרגים מדי יום ברחבי הרצועה בידי כוחות הכיבוש. גם הבטחתו של טראמפ לשחרורם של 48 החטופים "תוך 72 שעות" לא מומשה.

החשש המקנן בלב ישראלים ופלסטינים רבים הוא כי "העסקה" לא תצא כלל לפועל. רבים בישראל כבר יודעים שאין לסמוך על ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא לא מעוניין לסיים את ההרס ואת ההשמדה, הוא לא מעוניין להחזיר את החטופים ולשחרר אסירים פלסטינים. "מה שהתחיל בעזה יסתיים עם שחרורם של 40 חטופים, 46 למעשה" אמר נתניהו (באנגלית, כמובן) ביום שני האחרון במהלך ריאיון עם עיתונאי אמריקאי אוהד. לא הייתה זו הפעם הראשונה שהוא לא נקב במספר החטופים המדויק – לפרויד פתרונות.

טראמפ – תציל אותנו מעצמנו

ישנם בישראל אלה אשר שמים מבטחם בטראמפ, בנוסח "הצל אותנו מעצמנו". מטה המאבק להחזרת החטופים אף המליץ על הענקת פרס נובל לשלום לנשיא ארה"ב "בגלל פועלו". אכן, זהו אוקסימורון: טראמפ, השולח כוחות של המשמר הלאומי לערי ארצו כדי לפזר בברוטליות מפגינים; המפציץ מן האוויר סירות דייגים בחופי ונצואלה; ושלא חסך ולו פצצה אחת כדי שישראל תמשיך בטבח בעזה, הוא האיש האחרון שניתן לצרף לשמו את המילה "שלום". לצערנו, לישראל היסטוריה ארוכה של תנועות, מפלגות ואישים שסברו שנשיא אמריקאי הוא מפלטם האחרון.

"גדול ידידי ישראל בבית הלבן הוא איש עילג, שלא מסוגל לסיים משפט גם אם הוא קורא אותו מהנייר. הוא חי בעולם של קוסמים ופיות, שבו כל אחד נהדר או נפלא או מדהים, אפילו חמאס, אלא אם כן שמו ביידן או אובמה. הוא נרקיסיסט, פנטזיונר, אנטי-דמוקרט. מביך לשמוע אותו; מעליב לצפות בו: אתה מייחל לילד שיקום מירכתי האולם, יצעק 'המלך עירום' ויסיים את החגיגה. הידיעה שהחזקה באומות תבל בחרה באיש הזה להנהיג אותה – בחרה פעמיים! – קשה לעיכול", כתב הפרשן הוותיק נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" (3.10) במאמר שכותרתו: "כשטראמפ עושה שלום". אבל המסקנה שברנע מסיק היא: "רק טראמפ יכול". טרמאפ? הוא יכול לפעול רק למען האינטרסים של ארצו (… וגם למען כיסו התופח), כי אצל טראמפ אין ידידים, יש רק עסקים.

רק אנחנו מסוגלים להציל את עצמנו

הציפיות מטראמפ הן כה גבוהות, עד כי באי-קיום ההבטחות להפסקת המלחמה ולהחזרת החטופים, עלולים רבים וטובים לחשוב: גם לאחר שנתיים של מחאה ללא הפסקה – אין מי שמסוגל להושיע.

בעת הפצת הגיליון הקודם של "זו הדרך" במוקדי ההפגנות ההמוניות נגד המלחמה ולמען שחרור החטופים בסוף השבוע ברחבי הארץ, רבים ממקבליו השתוממו למראה הכותרות בשער השבועון: "מה מסתתר מאחורי העסקה" ו"למה סירבתי – ראיון עם סרן רון פיינר". הם גילו סקרנות רבה ביחס למאמר "מה מסתתר מאחורי…" (ספוילר: זו תוכנית טראמפ-בלייר להשתלטות על הרצועה). אך רבים העירו "למה לסרב? כעת טראמפ יסדר". ולא כך הדבר. בינתיים טראמפ לא "סידר" דבר, ואם וכאשר יסדר – זה יהיה נגד האינטרסים של רוב הישראלים והפלסטינים.

לאחר שנתיים של מחאה שוחקת נגד המלחמה ושלוש שנים של הפגנות נגד ההפיכה המשטרית של שלטון הימין –  מאבק שהוא אחד – לא ניתן לשים את מבטחתנו בטראמפ ואף לא באופוזיציה הציונית שמתגלה כל פעם מחדש באפסיותה. חיוני להמשיך ולמלא את הרחובות במשמרות מחאה של עשרות ומאות ועד להפגנות של רבבות ומאות אלפים; חיוני להתמיד בסירוב לשרת את צבא הכיבוש; אין להיכנע.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/140528