לא חדש. חד"ש

מאמר שפרסם בסוף השבוע דרור פויר בעיתון "גלובס"

עוד פחות משבועיים לבחירות, ונראה לי שהגיע הזמן להצהיר למי אצביע, לנמק את הבחירה ולנסות לשכנע כמה שיותר אנשים. אל תודו לי, באמת, אני רק עושה את חובתי כאזרח, כבעל טור וכפטריוט ישראלי, ואני יודע שאתם הייתם עושים אותו דבר גם בשבילי.

אז אני הולך להצביע חד"ש. ברור שמדובר בדעתי האישית בלבד, שלא מייצגת את מערכת גלובס, וכמו כן אין באמור להלן משום ייעוץ או המלצה לקנייה או למכירה של ניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים נוספים, ו/או מכשירים בכלל. מלבד זאת, המציג אינו רופא, כל העולם במה, ויפה שעה אחת קודם.

חד"ש, אם ככה, ולא בפעם הראשונה. להלן נימוקיי, בסדר לא לגמרי היררכי.

  1. מעל הכול: שותפות יהודית-ערבית

    אין ספק שמערכת היחסים בין הציבור היהודי לערבי זו הסוגיה החברתית הכי בוערת וחשובה במדינה. השד העדתי הוא קספר הרוח הידידותית לידה. מדינת ישראל מפלה את הציבור הערבי בעקביות ובשיטתיות כבר שישים שנה בכל התחומים, ולא צריך להכביר מילים על רמות ההזנחה, הנתק, האפליה, הניכור, ההדרה, הטינה והשנאה שמערכת היחסים הזאת הגיעה אליהן. אנחנו חיים במדינה גזענית, ומה שמשתנה – משתנה רק לרעה.

    אסור להשלים עם הדרך שבה מדינת ישראל נוהגת באזרחיה הערבים. זה לא מוסרי ולא יהודי. לכולם יש יופי של פתרונות לבעיה, אבל בעיניי הפתרון היחיד שיכול לעבוד הוא שיתוף פעולה. אבל לא שיתוף פעולה בסגנון מפלגות המרכז-שמאל: לשריין מקום לערבי שישב שם כקישוט בין הגנרלים. זה לא מספיק.

    חד"ש היא המפלגה היחידה שהיא ערבית ויהודית בהגדרתה, שעומדת כמו סלע נגד הזרם העכור של חשדנות ולאומנות, משני הצדדים, וזה לא דבר קל. נכון שזה לא מושלם, ובוודאי שאין דבר כזה מפלגה מושלמת, אבל שיתוף פעולה כזה הוא הסיכוי היחיד שלנו לחיים נורמליים פה. גם עם אזרחי ישראל הערבים, ובהמשך גם עם שכנינו. אם לא נפתור את הסכסוך הפנימי הזה אין לנו סיכוי עם הסכסוך הגדול.

    בוודאי בימים אלה של אחרי מלחמה. שאון התותחים עוד לא נדם, והלך הרוח הוא הכי אנטי שיתוף פעולה שיכול להיות. דווקא עכשיו צריך להרים את הדגל הזה, ורק בשביל שיתוף הפעולה הזה ראוי להצביע חד"ש. גם לו לא היו להם שאר המעלות שיפורטו להלן.

  2. סוציאליזם

    המדינה צריכה לקחת הרבה יותר אחריות על אזרחיה, להגביל את שוק ההון, לרסן את ההפרטה, לשמור על שירותים חיוניים כמו בריאות וחינוך, להגן על העבודה המאורגנת, להגדיל את התקציבים ולהבטיח צדק חברתי וחלוקה הוגנת של משאבים. זה המינימום. אני לא נגד תחרות, אבל אני בהחלט נגד תחרויות ציד כשאני ואתם בתפקיד הארנבת.אני גם לא נגד יזמות, כל עוד היוזמה היא לא לקחת את מה ששייך לכולם ולתת אותו למעטים.

    בואו נהיה כנים, זה לא שמוחמד ברכה יתמנה בעוד שלושה שבועות לשר האוצר, גם לא דב חנין, אבל האנשים האלה יושבים בוועדות ומגינים עלינו מפני כל הדגים השמנים והלוביסטים שלהם. אתם יכולים להיות רגועים, יש מספיק אנשים שיילחמו בכנסת בשביל העשירים. מה שאנחנו צריכים זה אנשים שיילחמו גם בשבילנו.



.