כמעט שלוש שנים לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, הפליטים האוקראינים השוהים בישראל מוצאים את עצמם ללא מעמד מוסדר, זכויות או ודאות לגבי עתידם. הפליטוּת מהמלחמה בארץ מולדתם – וההתמודדות עם מלחמה נוספת במקום מקלטם – מעצימות את מצבם הפגיע ממילא, שרק הולך ומחמיר, כך מסרה אוליאנה דריוצ'קובה, רכזת תמיכה לפליטים האוקראינים בא.ס.ף
בישראל שוהים כ-23 אלף אזרחים מאוקראינה תחת הגנה קבוצתית מפני הרחקה, בזכות הכרה של המדינה בסכנה הצפויה להם אם יוחזרו לארצם. עם הגעת הפליטים בעקבות פרוץ המלחמה, סיפקה המדינה סיוע שכלל שירותי בריאות, תווי מזון וסיוע בדיור. אולם, עם הזמן צומצם הסיוע כמעט לחלוטין והפליטים נותרו ללא רשת תמיכה ממסדית. גם הסיוע שהגיע מקרובים ומתנדבים בתחילת הדרך – בביגוד, מזון וקורת גג – התדלדל משמעותית בחלוף הזמן. גם בארגוני הסיוע נסגרו פרויקטים הקשורים לפליטי אוקראינה וא.ס.ף נותר אחד הארגונים הבודדים אשר מפעילים פרויקט סיוע פרטני ואשר פועל לקידום זכויותיהם של הפליטים
לפני שנה פסקה השופטת מיכל אגמון גונן כי על רשות האוכלוסין להנפיק אשרת 2א5 לכלל אזרחי אוקראינה השוהים בישראל תחת ההגנה הזמנית. אשרה זו לא מעניקה להם מעמד או זכויות ועל אשרות אלו מודפס הכיתוב “רישיון זה אינו מהווה רישיון עבודה”, אולם בשל התחייבות המדינה בפני בג”ץ ב-2011 מעסיקיהם אינם צפויים לקנסות. עם זאת, נכון ליולי 2024, רק כ-1,800 פליטים ופליטות מחזיקים באשרה זו, שאינה מעניקה זכויות מהותיות, מחייבת חידוש תדיר וכוללת דרישה לחתום על מסמך הסכמה לגירוש מרצון – דרישה שמעוררת תחושת פחד ולחץ שמרתיעה רבים מלהוציא את האשרה או ליצור קשר עם הרשויות.
לדברי דריוצ'קובה, מדיניות אי-האכיפה העמומה מוסיפה למעגל המצוקות. אף שהחוק מאפשר לפליטים במעמד "תייר" לעבוד באופן חוקי, נתונים שאספנו בא.ס.ף מראים כי 39% מהפונות האוקראיניות אינן עובדות, ו-26.2% מועסקות באופן "לא חוקי". מעסיקים רבים מסרבים להעסיקן בשל היעדר אשרות עבודה רשומות בדרכוניהן או בשל חוסר היכרות עם הנהלים. מצב זה מקשה על הפליטות למצוא עבודה ולהתפרנס בכבוד, ומותיר אותן פגיעות להעסקה פוגענית ולניצול. בנוסף, היעדר אשרה מסודרת מגביל את גישתן לשירותים ציבוריים ובנקאיים ואת יכולתן למצוא דיור ראוי, מה שמעמיק את מצוקתן הכלכלית והחברתית.
המדיניות העמומה כלפי הפליטים האוקראינים בשלוש השנים האחרונות באה לידי ביטוי גם בגישה לשירותי בריאות. דוגמה לכך היא הפסקה פתאומית של שירותי הבריאות באוגוסט 2023, שהובילה לסיכון חיי מטופלים, וחודשו רק לאחר מאבק ציבורי ועתירות משפטיות, אך באופן חלקי וזמני. התקנות החדשות בנושא ביטוח בריאות, שהותקנו ב-2024, בתגובה לעתירות של א.ס.ף וארגונים נוספים החריגו מבקשי מקלט בגילאי 18–60 מתוך הנחה שיבוטחו באמצעות מעסיקיהם, אך התעלמו ממי שאינם יכולים לעבוד או חשופים להעסקה פוגענית. גם זכאים לתקנות נתקלים בקשיים בירוקרטיים בקבלת שירותי הבריאות, במיוחד ילדים וקשישים. כך, המדיניות הנוכחית מותירה פליטים רבים ללא גישה הולמת לשירותי בריאות, תוך העמקת מצוקתם הכלכלית והבריאותית.
לאחר שלוש שנים של פליטות עקב המלחמה במולדתן, הם מתמודדים כעת בישראל עם טראומות חדשות בעקבות המלחמה המקומית. ההתקפה של חמאס החייתה עבור רבות מהן זיכרונות טראומטיים מהמלחמה באוקראינה, אך בהיעדר גישה לשירותי בריאות הנפש, הן אינן מקבלות את התמיכה הדרושה. "מצבם המורכב של הפליטות והפליטים מדגיש את הצורך בהבנה ובתמיכה רחבה יותר. הניסיון המצטבר שלנו בא.ס.ף בסיוע לפליטים מאריתריאה וסודן מלמד כי ללא מעטפת סוציאלית הולמת, הקהילה הזו תמשיך להידרדר לחיים בעוני, אי-ביטחון תזונתי, והתדרדרות בריאותית ונפשית", הוסיפה. "הפליטוּת היא לא בחירה, אלא ברירת מחדל, תוצאה של טרגדיה אישית, משפחתית ולאומית. המדינה מחויבת בחידוש והרחבת המענים המסופקים לפליטי ופליטות אוקראינה וילדיהן, כך שיאפשרו להם חיים בכבוד ובביטחון", הדגישה.
