המהפך הפוליטי בנפאל, שנרשם לפני ארבעה חודשים עם ניצחונה של המפלגה הליברלית בבחירות, נותן את אותותיו. זאת לאחר שבספטמבר אשתקד יצאו המוני צעירים לרחובות הערים והפילו את הממשלה הנבחרת בראשות ק.פ. שרמה-אולי והמפלגה המרקסיסטית-לניניסטית המאוחדת ובת בריתה, מפלגת הקונגרס הנפאלית. ניצחונה של המפלגה הליברלית הביא עמו סדר יום חברתי וכלכלי ניאו-ליברלי, שנתקל בהתנגדות גוברת. כדי להבין את השינויים שהתחוללו בנפאל מאז הבחירות ואת משמעותם, שוחח "זו הדרך" בשבוע שעבר בבירה קטמנדו עם פרקאש ביסטה, מראשי התאחדות הסטודנטים של נפאל.

הממשלה החדשה זכתה לתמיכה ציבורית רחבה…

אכן, ממשלה זו עלתה לשלטון מכוחו של מנדט ציבורי איתן. יחד עם זאת, רבים מוסיפים להטיל ספק בהשפעתן של מניפולציות דיגיטליות ושל מבצעי השפעה מבוססי אלגוריתמים על עיצוב דעת הקהל במהלך מערכת הבחירות. כעבור פחות מחצי שנה מהבחירות עולה בבירור כי חלק מהאוחזים בהגה השלטון מנותקים לחלוטין מהמציאות היומיומית של האזרחים מן השורה ומקשייהם.

כל מדינה מתפתחת בהתאם להיסטוריה הייחודית שלה, למרקם החברתי שלה, ליכולתה הכלכלית ולערכיה התרבותיים. לא ניתן פשוט לייבא מודלים של ממשל באמצעות העתקת דגמים שאולי הצליחו במקומות אחרים, אך כאן אינם ישימים. על המדיניות הציבורית להיות נטועה במציאות המקומית, ולא בהנחות אידיאליסטיות או בתפיסות המנותקות מן המציאות של האליטה השלטת. חלק ניכר מהתסכול הציבורי שאנו עדים לו כיום נובע מהניסיונות לכפות מדיניות כלכלית וחברתית שאינה מכירה במאבקו היומיומי של האזרח הנפאלי מן השורה.

דוגמה מובהקת לכך היא המקרה הטרגי האחרון של גאנש נפאלי, צעיר בן 25, שב-10 ביולי הצית את עצמו לאחר שספג קנס חניה ואופנועו הוחרם – תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה להעלאה חדה ודרסטית של גובה הקנסות כדי לכפות משמעת על האזרחים. לכאורה, סכומי הקנסות אינם גדולים. אבל עבור פועל יום או מפרנס יחיד של משפחתו, קנס המגיע לאלפי רופי עלול להוביל לחורבן כלכלי – וזהו בדיוק הגורל שפקד את גאנש וזעזע את המדינה כולה. הוא לא יכול היה לשאת את הנטל הכבד והחליט לשים קץ לחייו.

בנפאל קיימת רגישות כה גדולה לשאלות חברתיות ולאנשים החיים בעוני?

נפאל היא מדינה בעלת הכנסה נמוכה, שבה לרבים מתושביה אין מקורות פרנסה יציבים. למעמד השליט קל להטיף לאכיפת החוקים ולהטיל קנסות. אך ממשל תקין מחייב לגלות אמפתיה והבנה עמוקה של התנאים הסוציו-אקונומיים שבהם חיים רוב האזרחים. חוקים אמנם נועדו לשמור על הסדר הציבורי, אך אסור להתעלם מהמציאות הכלכלית של החברה, ובמיוחד מגורלם של האנשים החיים בעוני.

בהקשר זה, הממשלה מנסה גם להרוס את שכונות העוני, שכונות הפחונים שהוקמו בבירה.

לצערי, לממשלה החדשה ראייה צרה מאוד של הבעיות החברתיות ושל הדרך לפתרונן, כפי שמתבטא בניסיון להרוס את שכונות הפחונים. שכונות בלתי מוסדרות אלה אכן דורשות פתרונות. אך הן אינן המכשול היחיד, ואף לא הגדול ביותר, בפני פיתוח לאומי. שחיתות, אבטלה, מוסדות ציבור חלשים, ירידה ברמת החינוך, מערכת בריאות כושלת והיעדר הזדמנויות כלכליות בנות-קיימא – אלו הבעיות הממשיכות להשפיע על מיליוני אזרחים מדי יום, בעוד הממשלה הנוכחית שבויה בקונספציה שלפיה השכונות הבלתי מוסדרות הן שורש כל הרע במדינה. עבור האזרחים, קורת גג אינה סוגיה פשוטה; זהו צורך אנושי בסיסי המעניק לאדם את זהותו. מדינה אחראית אינה יכולה לפטור את עצמה מאחריות ולומר לאזרחיה כי אין לה מחויבות להבטיח להם גישה למחסה או למזון. בעוד שממשלות נדרשות לשמור על שלטון החוק, מוטלת עליהן גם אחריות חוקתית ומוסרית להגן על כבודם ועל זכויותיהם החברתיות הבסיסיות של בני עמן. פיתוח אינו יכול לבוא על חשבון האנושיות, ומבחנו האמיתי של שלטון אינו טמון רק באכיפת חוקים יבשים, אלא גם בהבטחה שאף אזרח לא יישאר ללא קורת גג, מזון, רווחה, בריאות וחינוך.

יש הטוענים שבעקבות הביקורת הגוברת, ראש הממשלה בלנדרה שאה, המכונה "באלן", מנסה לפגוע בחירויות הדמוקרטיות?

בשעה שכלי תקשורת רבים, ארגוני החברה האזרחית ואזרחים מן השורה הביעו דאגה ואף מתחו ביקורת על מדיניות הממשלה החדשה, תומכיה החנו כלי רכב וחסמו את הגישה למערכות כלי התקשורת. זהו ניסיון להלך אימים על עיתונאים ועל התקשורת כולה. גם אם מדובר במעשה סמלי, מעשים מסוג זה חותרים תחת ערכי הדמוקרטיה. דמוקרטיה משגשגת בזכות ביקורת, דיון ציבורי ואיזונים ובלמים, ולא באמצעות מפגני כוח שנועדו לזרוע פחד או להשתיק התנגדות – תופעות שלא התרחשו אפילו בימיהן האפלים ביותר של הדיקטטורות בנפאל. זוהי אירוניה מרתקת שדווקא מי שזכו למנדט ציבורי עצום בעזרתן של הרשתות החברתיות חוששים מהן כעת.

הדאגה המרכזית כיום אינה נובעת אך ורק מהחלטה שנויה במחלוקת כזו או אחרת; היא נוגעת לסגנון שלטוני אווילי וחסר חמלה, המאופיין בהחלטות אימפולסיביות, בפוליטיקה לעומתית ובמפגני כוח בלתי מרוסנים, וכן לשאלה כמה נזק ארוך טווח עוד עלול להיגרם למוסדות הדמוקרטיים בנפאל. דמוקרטיות אינן קורסות בבת אחת, אלא נשחקות צעד אחר צעד, ונראה כי באלן צועד באותו הנתיב. הוא נוטה לבטל ביקורת, החל לערער על מעמדם של המוסדות הדמוקרטיים, ונראה כי תאוות הכוח הופכת אותו לקצר רוח יותר ויותר כלפי דעות מנוגדות. במבט צופה פני עתיד, קשה לשמור על אופטימיות ללא תפנית משמעותית לעבר ממשלה מכילה, קשובה לצורכי העם וממלכתית יותר.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/144058/