מאת אפרים דוידי 

    מנהיגי 20 המדינות העשירות ((G20 התכנסו בשבוע שעבר לוועידת פסגה בלונדון, כדי לדון בהתמודדות עם המשבר הקפיטליסטי הקשה ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה שעברה. בתום הדיונים, שלפרקים נקלעו למשברים, החליטו ראשי המדינות  להזרים טריליון (אלף מיליארד) דולר לקרן המטבע הבינלאומית (IMF), ולמוסדות בינלאומיים נוספים. כחלק מההסכמה, כ-550 מיליארד דולר יוזרמו לקווי אשראי, אותם תעניקה הקרן למדינות "הנזקקות לסיוע דחוף". ממסמך מסכם של הוועידה עולה עוד, כי ראשי המדינות מעריכים, שצעדי המדיניות יביאו לגידול של 4% בתוצרת העולמית עד סוף 2010. במילים אחרות: לראשי הממשלות כוונות טובות, אך חסרות כיסוי של ממש במציאות הכלכלית. המדינות שהשתתפו בוועידה הודיעו כמו-כן, כי יקדישו 250 מיליארד דולר כדי "להחיות" את הסחר הבינלאומי.

    עוד סיכמו מנהיגי המדינות, לקדם פיקוח שיגביל את השכר והמענקים לבכירים בענף הפיננסי, ולפעול על מנת להקים 'מועצה בינלאומית ליציבות פיננסית'. ברקע להחלטה זו – שערוריית הבונוסים, שחולקו לבכירי חברת הביטוח האמריקאית AIG, שניצלה מקריסה רק הודות לסיוע נדיב של ממשל ארה"ב. עוד נקבע, כי הפגישה הבאה של ראשי 20G תיערך, ככל הנראה, בחודש ספטמבר השנה, בבניין האו"ם בניו יורק.

    נשיא ארצות-הברית, ברק אובאמה, אמר במהלך הוועידה, כי הפסגה היא "נקודת מפנה" במאמצים להצלת הכלכלה, וקרא לאחדות עולמית במערכה זו. לדבריו, "אנו חייבים לפעול למען אזרחינו". ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, הוסיף: "כאשר המדינות פועלות יחד, ביכולתן לחולל שינוי גדול יותר… זהו צעד משמעותי לקראת ההחלמה של הכלכלה העולמית".

    שני גורמים המקורבים לדיונים אמרו, קודם לנאומו של בראון, כי צרפת וגרמניה הצליחו לשכנע את המנהיגים לתמוך ברגולציה פיננסית קשוחה יותר, כדי למנוע משברים דומים בעתיד. לדברי שר האוצר ה"סוציאליסטי" הספרדי, פדרו סולבס, ההסכמות כוללות אימוץ מודל שמגמיש את תנאי קרן המטבע להענקת הלוואות.

כולם יחד, אבל כל אחד לחוד

   נשיא ארה"ב ברק אובאמה וראש ממשלת בריטניה גורדון בראון הביעו אופטימיות לגבי השגת הסכמות בנושא הרגולציה הפיננסית והבנקים המתקשים להחזיק מעמד. אך נשיא צרפת ניקולא סרקוזי וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל היו מסויגים יותר והתעקשו, כי הפסגה תתמקד בנקיטה בצעדים קונקרטיים לחיזוק הרגולציה, תוך כדי שהם דוחים את הקריאות להגדלת ההוצאות הממשלתיות.

    סרקוזי, שאיים בימי הפסגה האחרונים לעזוב את דיוניה אם לא תנוסח הצהרה חזקה בנוגע לרגולציה, תבע לאמץ צעדים קונקרטיים נגד מקלטי מס, קרנות גידור וסוכנויות דירוג אשראי, וזאת כ"מינימום ההכרחי, שחייב לבוא לידי פתרון בדיונים". סרקוזי ומרקל דרשו לפרסם 'רשימה שחורה' של מקלטי מס, ולהכריז על סנקציות נגדם בתום הפסגה.

    בפסגה נבחנו, כמו-כן, דרכים לניקוי מאזני הבנקים מ"נכסים רעילים" – מניירות ערך שאינם ניתנים למכירה, כמו למשל אג"ח מגובות משכנתאות, וזאת בגלל פגיעתם של נכסים אלו בשוק האשראי לצרכנים ולעסקים.

    אובאמה הכיר בתרומתם של כישלונות מערכת הרגולציה בארה"ב למשבר במערכת הפיננסית, אך דחק במשתתפים להתמקד בפתרונות, באומרו: "אנחנו יכולים לעמוד במשבר הזה רק יחד". אובאמה אמר, כי המחלוקות בין המשתתפים אינן גדולות כפי שהוצגו, ושיבח את מאמציהן של ממשלות אירופה להתמודד עם המשבר.

    אבל לא די במילים חמות, כדי להתמודד בהצלחה עם מציאות המשבר הכלכלי. ארה"ב איננה עוד המעצמה ההגמונית בגלובליזציה הקפיטליסטית. אמנם היא עדיין המעצמה הצבאית מספר אחת בעולם, אבל ירידת קרנה ניכרת לעיני כל. ראשי מעצמות קפיטליסטיות מ"הדרג השני", כגון גרמניה או צרפת, מסוגלים עתה להכתיב את סדר היום, שעד תמול-שלשום היה זכות בלבדית של הבית הלבן.

    אבל השאלה המהותית יותר היא: האם סיכומי הפסגה בלונדון מסוגלים להוציא את עגלת המשבר הקפיטליסטי מן הבוץ? התשובה לשאלה זו שלילית. גם העמקת הפיקוח על המערכת הקפיטליסטית אינה מסוגלת לפתור את סתירותיה המהותיות. אין בכוחה של הרגולציה לפתור את הבעיות היסודיות של הקפיטליזם, והיא יכולה, לכל היותר, לנסות ולהכתיב כללי משחק מקובלים על האליטות הבורגניות.

    ההחלטה של פסגת לונדון לחזק את קרן המטבע הבינלאומית, שהייתה אחד המכשירים המרכזיים להעמקת הגלובליזציה הקפיטליסטית ולהשלטת התיאוריות הניאו-ליברליות ברחבי העולם, כולל בישראל, היא ההחלטה הגרועה מכולן. היו אלה דווקא "המלצות" הקרן (הפרטות מסיביות, צמצום הרווחה, הקטנת תפקיד המדינה בחברה, פגיעה באיגודים, פתיחת השווקים לחברות הרב-לאומיות) שתרמו להעמקת המשבר, ובמדינות רבות – בייחוד בעולם השלישי – אף להיווצרותו. מה תעשה עכשיו הקרן, שלא עשתה עד עכשיו? תזרים עוד כספים למדינות המתמודדות עם המשבר ולבנקים הקורסים? נשיאת ארגנטינה, קריסטינה פרננדז דה קירשנר שהשתתפה בוועידת לונדון על תקן של "קרוב-עני המוזמן לסעודת החג", יכולה לספר רבות על חלקה ההרסני של קרן המטבע במשבר הכלכלי העמוק, שפקד את ארצה בשנים 2000 ו-2001.

    הקרן תפקדה עד עכשיו כסוכנות נוספת (אם כי לא רשמית) של ההגמוניה האימפריאליסטית האמריקאית ברחבי העולם. זאת, חרף העובדה שבדרך כלל המנכ"ל של הקרן הוא אירופי, ועתה ממלא תפקיד זה ה"סוציאליסט" הצרפתי דומיניק שטראוס-קהאן. ומה הלאה? מה נשתנה בקרן בשנתיים האחרונות, פרט לעובדה, שהיא נאלצה להודות שקיים משבר עמוק במשק הקפיטליסטי הגלובלי, ושהיא "מייעצת" לעשות שימוש בכספי ציבור להצלת המערכות הפיננסיות – קרי לעשות שימוש בכספי ציבור כדי להציל את בעלי ההון?

סדר היום של הרחוב

    אילו ראשי 20 המדינות העשירות היו מוכנים לדון באמת בסוגיות המהותיות ואף למצוא תשובה אחת או שתיים למשבר, אמורים היו להקשיב לרחשי הרחוב.

    במשך כל ימי הפסגה, הפגינו רבבות פעילי איגודים מקצועיים, מתנגדי הקפיטליזם, ארגוני סביבה ואחרים באזור הבנק המרכזי. המפגינים שיחקו משחק "מונופול" גדול, ואחת מהן אמרה לעיתונאים שסקרו את המחאה: "השאלה היא אצל מי נמצא המונופול? די ברור, כי G20 הם האליטה הפיננסית הגלובלית, ובינתיים העניים הופכים לעניים יותר".

    המפגינים ריססו גרפיטי על קירות הבנק המרכזי של אנגליה וניפצו חלונות בבניין של רויאל בנק אוף סקוטלנד שקרס. אבל המפגינים גם הניפו שורה של סיסמאות היכולות לקבוע סדר יום חדש במשק הקפיטליסטי שבמשבר: מחיקת החובות של העולם השלישי, סדר כלכלי עולמי חדש, הענשת האשמים במשבר, מניעת פיטורים ואף איסור פיטורים בעת משבר, הרחבת זכויות העובדים, ואף ההצעה המהפכנית מכולן: לגבש ולממש חלופה סוציאליסטית לקפיטליזם הנאבק על חייו.