כרמיאל: על מאבקם של תושבי ראמיה

למעלה מאלף איש השתתפו לפני כשבועיים בהפגנה שהתקיימה בשכונת ראמיה בכרמיאל, במחאה על הניסיון לדחוק את תושביה הערבים של השכונה מבתיהם. שוחחנו על כך עם דב קולר, תושב כרמיאל ודובר "קשת כרמיאל לצדק חברתי", התארגנות יהודיתערבית שהתמודדה לאחרונה למועצת העיר.

 2013-12-31_193244

על מה ניסוב המאבק בראמיה?

מדובר בכפר בדואי בגליל, שעם הקמת העיר כרמיאל – מצא עצמו בתוך שטחה המוניציפאלי. במשך שנים רבות לא הוענקו לתושביו זכויות בסיסיות, ונמנע מהם החיבור לשירותים כגון חשמל, מים וביוב.

לפני כחודשיים, המשפחות הערביותהבדואיות החיות בשכונה קיבלו צווי פינוי מבית המשפט המחוזי. הם הגישו ערעור לבג"ץ ובו ביקשו את עיכוב ביצוע צווי הפינוי, אולם בקשתם נדחתה. עם זאת, בית המשפט ידון בערעור לגופו. לכן, כרגע הם נמצא במצב לוט בערפל, דבר הגורם למצוקה ולחוסר ביטחון.

בינתיים, עיריית כרמיאל ורשות מקרקעי ישראל (לשעבר – מינהל מקרקעי ישראל) ממשיכים להתנכל לתושבים. הם בונים ממש עד לגדר של החלקות הפרטיות של תושבי ראמיה, ואוסרים על הגנראטורים בשכונה לפעול ולייצר חשמל אחרי 11 בלילה, בגלל הרעש שהם יוצרים. העירייה מסרבת לחבר את התושבים לתשתיות, והחלופה שהיא מציעה: שהתושבים יתפנו מאדמתם, ויעברו לגור בשכונה מיוחדת בדרום העיר, ממש כאילו מדובר בתחום המושב ליהודים ברוסיה הצארית.

כיצד מצדיקה העירייה את יחסה לתושבי השכונה?

בעירייה מנופפים בהסכם שנחתם בשנת 1995, וטוענים שעל בסיסו יש להסדיר את היחסים עם תושבי ראמיה. מדובר בהסכם עליו חתומים, בין היתר, מהנדס עיריית כרמיאל, נציג מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י), וראש ועד תושבי ראמיה. מדובר במסמך קצרצר, באורך עמוד אחד, שכל עורךדין מתחיל שיקרא בו, יראה שהוא אינו מעגן את זכויות התושבים. העובדה שתושבי ראמיה חתמו על מסמך כזה היא, במבט לאחור, ביטוי לנאיביות.

חשוב להבין את ההקשר בו נחתם ההסכם. מדובר היה בשלהי כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה, והייתה אווירה של אופוריה. בזמנו, הייתה בקרב חלקים בציבור הערבי תחושה שאנו נמצאים בפתחה של תקופה של שוויון ושל יחס הוגן לאזרחים הערבים. תושבי ראמיה סברו, שבעיותיהם יסתדרו משום שיש רצון טוב מצד הרשויות. בפועל, מינהל מקרקעי ישראל ועיריית כרמיאל לא עמדו בהסכם, אולם כעת הם מבקשים להטיל את האשמה בגין הפרתו על התושבים.

באיזה אופן הופר ההסכם?

העירייה התחייבה להקצות שלושים מגרשים לשימוש התושבים, אולם חלפו שבע שנים בטרם השטח היה מוכן. זה זמן בלתי סביר להליך כזה. נוסף לכך, מינהל מקרקעי ישראל חילק את המגרשים באופן כזה, שמשפחה אחת קיבלה מחצית מהמגרשים, ואילו שאר בתיהאב בראמיה נותרו, למעשה, ללא אפשרות מעשית לקבל מגרשים לפי המגיע להם.

בית המשפט המחוזי קבע כבר ב-2009 כי התנהלות ממ"י הפכה את ההסכם לבלתי ישים. לאחרונה, החליט ביהמ"ש המחוזי כי הוא זה שיקבע כמה אדמות תקבל כל משפחה, ומי שלא יחתום על צווי הפינוי – לא יזכה בתוספת הפיצוי, המוענקת מכוח חוק המקרקעין הישן אשר לפיו הופקעו האדמות.זו סחטנות, אשר מזכירה סעיף ענישה דומה הכלול בתכנית פראוור: לא חתמת – איבדת זכויות.

וכיצד נפלה ההחלטה לצאת למאבק ציבורי?

תושבי שכונת ראמיה, ובמיוחד הדור הצעיר, החליטו שהם לא מוכנים יותר לסבול את יחסה של העירייה, שלא רואה אותם ממטר. כזכור, העיר כרמיאל הוקמה על אדמות שהופקעו מראמיה ומיישובים ערביים נוספים בסביבה. לכן, האפליה כלפי התושבים הערביםהבדואים היא לא רק עניין דמוקרטי, אלא היא גם עניין לאומי. הדור הצעיר בראמיה – אשר ההסכם מ-1995 לא נותן לו מענה כלל – יצר קשר עם ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית בישראל, והחליט לצאת למאבק משפטי וציבורי. הטענה של התושבים: "האדמות הופקעו לצרכי הציבור? אנחנו הציבור!". במקום ניצב מאהל מחאה, ובו התקיימו מספר פעולות, כגון ביקור משלחת סולידריות של תושבי הכפר הלאמוכר אלעראקיב מהנגב, וביניהם השייח' סייח אלטורי. המפגש הזה חשוב במיוחד, שכן בצד השוני, יש גם קווי דמיון בין מאבק הבדואים בגליל ובנגב. לשמחתי, יש לתושבי ראמיה הערבים בעלי ברית גם בעיר כרמיאל עצמה. מדובר בהתארגנות יהודיתערבית בשם "קשת כרמיאל לצדק חברתי", מייסודן של חד"ש ומרצ, אשר שותפה למאבק בשכונה. אומנם, חסרו לנו 180 קולות כדי להכניס נציג למועצת העיר בבחירות שהתקיימו באוקטובר, אולם מבחינתנו, מדובר בתנועה שהיא מעבר לבחירות. מטרתנו, בין היתר, היא להציג תפיסה של חיים משותפים ושוויוניים של יהודים וערבים, במקום הפרדה ואפליה.

הריאיון עם דב קולר התפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2013break/12/G1_2014.pdf