יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני, דורשת ממשרד הרווחה הגדלה משמעותית של כוח האדם ברשויות המקומיות, כדי להתמודד עם ההשלכות של יישום המעבר ההדרגתי ממסגרות מרובות דיירים למגורים בקהילה.

במכתב שנשלח השבוע לשר הרווחה והביטחון החברתי, חיים כץ (הליכוד), וליו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, הזהירה חרמוני: "אנחנו תומכים באופן מלא במטרות החוק ובזכותם של אנשים עם מוגבלות לקבל שירותים איכותיים בקהילה. אבל אי אפשר להמשיך לחוקק זכויות בלי להבטיח את כוח האדם שיממש אותן. אם לא יימצא פתרון אמיתי בתוך 14 ימים – נפעל להכרזה על סכסוך עבודה".

במכתבה הבהירה חרמוני כי מאז כניסתו לתוקף של חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, וביתר שאת במהלך החודשים האחרונים, גדלו המשימות המוטלות על העובדים הסוציאליים באופן שמקשה על ביצוען: "לפי נתוני משרד הרווחה, עוד לפני כניסת החוק לתוקף, עובד סוציאלי בתחום המוגבלויות נדרש לתת מענה ל-207 משפחות, וזאת ללא קשר להיקף משרתו או לתפקידים הנוספים המוטלים עליו. בהנחה שבמהלך תקופת תקצוב החוק יתווספו 200 משרות, אנו מעריכים שבשנת 2027 יעלה העומס ל-213 משפחות בממוצע לכל עובד סוציאלי, ובשנת 2030 יגיע כבר ל-246 משפחות בממוצע לעובד סוציאלי", הדגישה.

עם זאת, באיגוד העובדים הסוציאליים הדגישו כי המשמעות של אי-הגדלת מצבת כוח האדם היא פגיעה ביכולת ליישם את החוק, פגיעה בשירות שניתן לאנשים עם מוגבלות ולבני משפחותיהם והחרפת משבר כוח האדם בעקבות עזיבת עובדים את התחום. עוד ציינה חרמוני כי באיגוד התריעו שוב ושוב בפני משרד הרווחה ומרכז השלטון המקומי כבר בשלב גיבוש החוק בשנת 2022. בנוסף, בשנתיים האחרונות קיים האיגוד שורת פגישות והעביר פניות בנושא, אך עד כה לא גובש פתרון שייתן מענה לעומס.

החוק, שנכנס לתוקף בשנת 2024 ומרחיב את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לחיים עצמאיים בקהילה, הוסיף לעובדות ולעובדים הסוציאליים שורה ארוכה של משימות חדשות, ובהן ליווי אנשים שעברו לדיור בקהילה, פיתוח מענים חדשים, הכשרות מקצועיות שוטפות, שינוי שיטות העבודה והרחבת הליכי ההיוועצות, מבלי שניתן לכך מענה מספק בכוח האדם.

יצוין שהסתדרות האחיות והאחים הכריזה לפני 10 ימים על סכסוך עבודה בעקבות עומסים בלתי נסבלים ומחסור ניכר באחיות. בין העילות לסכסוך העבודה: עלייה מתמדת בעומס העבודה המוטל על האחיות והאחים במחלקות בתי החולים, בקהילה ובבריאות הציבור; פגיעה משמעותית בתנאי העבודה, המסכנת את איכות הטיפול; שחיקה פיזית, נפשית ומקצועית ויחס נמוך בין מטפלים למטופלים ללא הקצאת משאבים ראויה; התנערות המדינה והמעסיקים מדרישות נציגות העובדים והתחמקות מתיקון ומשיפור של תנאי עבודה ירודים, הכוללים בין היתר מחסור בתשתיות, במיטות אשפוז ובכוח אדם מקצועי.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/146595