עובדים אלה, כולם גברים המסיימים את העשור החמישי לחייהם, עבדו בין שנתיים וחצי לחמש שנים, ופנו אלינו לאחר שפוטרו בעקבות צמצומים מבלי שקיבלו פיצויי פיטורין. כשבדקנו את התלושים שלהם גילינו כי למרות שהועסקו בניקיון/תחזוקה של אותו הבניין במשך כל תקופת עבודתם, הם לא תמיד קיבלו תלושים מאותו המעסיק. לכן, בנוסף לפיצויי הפיטורים נפגעו גם זכויות סוציאליות אחרות: הם מעולם לא קבלו דמי הבראה (הרי מעולם לא עבדו שנה שלמה אצל אותו מעסיק!), דמי ההודעה המוקדמת אותם קבלו היו נמוכים מהנדרש, ואף אחד מהעובדים לא קיבל את מלוא ימי המחלה אותם זכאים לקבל בתשלום, מאחר ולטענת המעסיק, הוא עבד רק שלושה חודשים בחברה! שניים מתוך שלושת העובדים לא היו מודעים באופן מלא ל"משחק" ששיחק בהם המעסיק, כתוצאה מחוסר שליטה מלאה בשפה העברית ובחוקי העבודה של מדינת ישראל.

המכתבים שנשלחו לחברות כח האדם נשלחו גם לאחראים על מחלקת כוח האדם בטכניון, אשר בהיותם "מוסד דו מהותי" – מוסד דו ציבורי הממומן במידה רבה מכספי הציבור, עליהם לא רק לשמור על החוק אלא גם על רוחו… תגובת המחלקה הייתה שינסו לסייע בפתרון הבעיה, שכן הם יכולים ללחוץ על חברות הניקיון מאחר והם מנועים מהעסקת חברות המפרות זכויות עובדים.

לקראת סוף מרץ הגענו למצב הבא: אחד העובדים קיבל את כספי פיצויי הפיטורין . עובד שני קיבל את פיצויי הפיטורין, אך לא דמי הבראה, השלמת תשלום עבור הודעה מוקדמת והפרשי שכר. חברת כוח האדם "התאמה השמה ומידע (95) בע"מ" ניסתה להחתים אותו שבתשלום זה קיבל את כל זכויותיו ולאחר שסירב שלחה את ההמחאה לביתו. במידה ולא יקבל את כל המגיע לו עד ליום 10.4.09 יגיש תביעה משפטית.

לגבי העובד השלישי הסיפור מסובך יותר – העובד הועסק במשך תשעה חודשים בחברת א.א.אורדן. האחראי על העובדים בשטח הסביר לעובד כי קיבל הוראה לפטר את כל העובדים אחרי תשעה חדשים. לכן, בכדי להשאיר את העובד בחברתם, הוציא במשך שלושה חודשים תלושים על שם בתו, אשר לא הועסקה בחברה כלל. בשיחה עם מנהל בחברת א.א.אורדן טען כי הדבר נעשה ללא ידיעתו. כמו כן, אמר כי פיטר את האחראי בשטח מאחר ועובדים מטעם חברתו לא היו מבוטחים ע"י הביטוח הלאומי – דבר שהעמיד את החברה בסכנה. עם זאת, החברה אינה מכירה בכך שהעובד הועסק על ידיה במשך שנתיים ותשעה חדשים רצופים. אנשי מחלקת כוח האדם בטכניון סירבו להתערב במקרה.