כל המאזין לשידורי "קול ישראל" שמע בימים האחרונים את התשדיר "את המנגינה הזאת, אי אפשר להפסיק…", ואת דברי העובדים המתנגדים לסגירת רשות השידור. לכאורה, מדובר במאמץ ראוי וחשוב כדי למנוע את סגירת השידור הציבורי. אך, בשבוע שעבר (19.6), נמסר על אודות "פריצת דרך" בשיחות ברשות השידור: תנאי הפרישה של העובדים יהיו זהים לאלה שנחתמו בהסכמי הרפורמה לחיסול הרשות, שקידמו הממשלות הניאו-ליברליות הקודמות, בטרם נעצרה. משמעות הדבר, כי כל עובד שיפרוש יקבל קרוב למיליון שקל כפיצויים והטבות.
הפגנת עובדי רשות השידור נגד הסגירה (צילום: אגודת העיתונאים בירושלים)
הסיכום התקבל בתום דיון מרתוני בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שר התקשורת גלעד ארדן, ונערי האוצר. הסיכום הושג בזמן שעשרות מעובדי רשות השידור הפגינו מול ביתה של יו"ר ועדת המשנה לענייני רשות השידור, ח״כ קארין אלהרר (יש עתיד). יש לציין, כי במסגרת הסגירה אמורים לפטר, על פי ההערכה, אלף עובדים נוספים, שעלויות הפרישה שלהם ימומנו, ככל הנראה, באמצעות מכירת נדל"ן של רשות השידור ושל הטלוויזיה החינוכית.
בסיכום הוחלט כי לא ייפגע שכרם של העובדים שיעברו לרשות החדשה שתוקם, וכי הסכמים חדשים יחתמו רק מול עובדים חדשים. המשמעות היא שהנהגת ההסתדרות, כהרגלה, מקבלת בהכנעה את תכתיבי השלטון של בעלי ההון, כפי שראינו ב-"רפורמות" קודמות (בנמלים, ברכבת, בחברת החשמל, ועוד). כעת, מה שנותר הוא רק לקבוע את האתנן… סליחה, את המחיר.
עוד נמסר, כי יימשך הדיון בנושאים נוספים שעדיין לא נפתרו, ובראשם מספר העובדים שייקלטו בשידור הציבורי החדש, וכמה מתוכם יהיו אנשי הרשות הנוכחית. מההסתדרות נמסר כי "הסיכום סולל את הדרך להעברת החוק שמקדם השר ארדן".
אבל עמדה זו מעוררת התנגדות. מטה המאבק להצלת השידור הציבורי בישראל פרסם באותו ערב הודעה, לפיה "יש מי שחושב שאם הוא נותן לך את מה ששלך – אז צריך להגיד לו תודה על זה. גלעד ארדן כנראה הבין סוף-סוף, שהוא לא יוכל להעביר את החוק לפני תחילת פגרת הקיץ. בחישוב מהיר, הוא גם הבין שלחכות עם זה עד אוקטובר, עם ריח בחירות באוויר, משאיר אותו בלי ה-'הישג' של ביטול האגרה. מכאן והלאה התחילה מלחמת עולם נגד התכנית המטורפת של סגירת רשות השידור וזריקתם של 2,000 עובדים הביתה".
במטה המאבק סבורים, כי הסיבה לכך שההסתדרות הרחיקה לכת בסיכומיה עם האוצר ועם שר התקשורת, היא כי "כשהשר ראה שזה לא הולך להיות פשוט, והזמן קצר, הוא הבין שצריך ליצור הישג, ועל הדרך אולי להיות כחלון. אז הוא פשוט לקח את הסכם 2011 וחתם עליו שוב. בקיצור: קשקוש של טירונים, עלבון לאינטליגנציה של הוועדים".
עד כאן ההודעה של מטה המאבק. אך על מנת למנוע את חיסול השידור הציבורי, כפי שנעשה כבר ביוון (ר' ידיעה נפרדת באתר זה) יש לעשות יותר, יש לגלות יותר נחישות. לצערנו, את ראשי ההסתדרות לא נפגוש במאבק דמוקרטי זה.
א"ד