"חיילים אמריקאים מוצבים בעזה" – שמועה זו מתרוצצת בימים אלה ברצועה למראה שכירי חרב דוברי אנגלית החמושים ברובי אם-14 (שבשימוש הצבאות של ישראל וארה"ב). אלה עוסקים בבידוק כלי הרכב הפלסטיניים העוברים בציר נצרים.

אך אלה אינם חיילי ארה"ב, אלא לוחמים לשעבר בצבא ארה"ב המועסקים בחברת אבטחה אמריקאית עלומה. סביבם נראית גם "אבטחה היקפית"; שכירי חרב מצרים חמושים שבדומה מעסיקה חברה מצרית אלמונית. לא ברור מה התשלום שמקבלים המצרים, אבל לפי דיווח סוכנות הידיעות רויטרס, שכרם היומי של כל אחד ממאה האמריקאים החמושים בעזה הוא 1.1 אלף דולר (יותר מ-4 אלפים שקל). עוד הם קיבלו מקדמה של 10 אלפים דולר (כ-36 אלף שקל). במילים אחרות, כל אחד מהם משתכר מדי חודש 120 אלף שקל. הוצאת השכר החודשית היא 12 מיליון שקל בתוספת מקדמה של כ-3.6 מיליון שקל עבור כל הכוח. כך יוצא שהמשכורת החודשית של כל אחד משכירי החרב האמריקאים, נניח סמל מיל' בחיל הנחתים של צבא ארה"ב, דומה למשכורת של הרמטכ"ל (וכפולה משכר הברוטו החודשי של ראש הממשלה).

מי אמור לשאת בתשלומים לקבלני המלחמה האמריקאים – כוללים גם לוגיסטיקה, ביטוחים, מזון, נסיעות… וכמובן רווח נאה? לא ברור. לפי מקורות בישראל, אלה "מדינות המשתתפות במו"מ לשחרור החטופים". אבל אחרים טוענים שחברת האבטחה האמריקאית אינה אלא כיסוי לסוג של "כוח וגנר" של ארה"ב באזור. על פי "דה מרקר" (3.2), החברות האמריקאיות ועובדיהן נבחרו בהליך קפדני של הפנטגון לפני שאושר להן להכניס מכולות ונשק לרצועה ולהתחיל בפעילותן. "כפי שהגדיר זאת גורם במשרד החוץ הישראלי, השימוש בהן הוא מבחינת האמריקאים 'ללכת בלי ולהרגיש עם', ככל שמדובר בנוכחות שלהם בשטח", הדגיש הכתב חגי עמית.

ביטחון במיקור חוץ

מי קבע שיוצבו שכירי חרב בשטח כבוש בידי ישראל? ברור שישראל אישרה את הימצאותם ברצועה. "זהו צעד תקדימי", נאמר בעיתונות הישראלית. בהחלט ייתכן. אבל בישראל כבר ישנם בסיסים של צבא ארה"ב וקציניו משתתפים בפורומים בהם מתקבלות ההחלטות על ניהול המלחמה.

האמנם "ללא תקדים"? לפני יותר מ-20 שנה, הוחלט על הפרטת המחסומים בין ישראל לשטחים הכבושים בגדה המערבית וברצועת עזה בהחלטת ממשלה משנת 2003, בעת כהונתו של בנימין נתניהו כשר האוצר. יישומה החל כעבור שלוש שנים. מיקור חוץ של תפקידי שמירה ובידוק במחסומים המכונה "אזרוח המעברים", נערך ב-48 מחסומים המוגדרים כ"מחסום אחרון לפני כניסה לישראל". זאת למרות שחלק ניכר מהם נמצא בשטח הכבוש בדומה לתוואי חומת ההפרדה.

את תהליך ההפרטה הובילה מנהלה ייחודית במשרד הביטחון – "מנהלת המעברים". זו הוקמה בספטמבר 2005 בידי שר הביטחון דאז שאול מופז. משמעותו של מיקור החוץ היא, שעובדים של חמש חברות שמירה פרטיות מחליפים את חיילי צה"ל בביצוע משימות הבידוק והאבטחה במחסום. המדינה אינה אפוא המעסיקה הישירה של העובדים במחסומים, אשר בהזדמנויות רבות שילמו בחייהם על כך.

 חסמב"ה בעזה ובאישור בג"ץ

מהן סמכויותיהם של שכירי החרב ברצועת עזה? גם זה לא ברור. לכאורה הם בודקים כלי רכב כדי למנוע מעבר של כלי נשק ותחמושת מדרום הרצועה לצפונה. אבל במקרה של תקרית קטלנית בינם לבין האוכלוסייה הפלסטינית, מי ייתן את הדין? בפני מי? זכור הטבח ב-2007 של 14 אזרחים עיראקים בכיכר בבגדאד. אלה נרצחו בידי שכירי חרב של חברת אבטחה מארה"ב במהלך הכיבוש האמריקאי. ארבעה משכירי החרב הורשעו אמנם בטבח בבית משפט אמריקאי, אך קיבלו חנינה מהנשיא דונלד טראמפ בקדנציה הקודמת.

אין ספק ששכירי החרב הוצבו בשטח הכבוש בעזה במסגרת הסכם "עסקת החטופים", שחלקו הגלוי הוא שחרור החטופים הישראלים תמורת אסירים ועצירים פלסטינים. אבל מה בדיוק כתוב בחלק החשאי של העסקה? טרם פורסם נוסח ההסכם. ב-22 בינואר דחה בג"ץ עתירות של משפחות החטופים שביקשו לקבוע, כי על המדינה לחתום על עסקת חטופים. נוסף לעניין חובת ההסכם לשחרור החטופים, ביקשו העותרים מבג"ץ גם לאלץ את הממשלה לחשוף את פרטי ההסכם שנחתם. אך גם בקשה זו נדחתה. "העמדה שתינקט בידי המדינה בחדרי המשא ומתן, בפרט לעניין הפסקת המלחמה ונסיגה משטחי אויב – אי-אפשר לה שתיקבע בין כותלי בית המשפט", קבע השופט סולברג.