אלה קידר גרינברג, חברת ועדי בנק"י וחד"ש תל אביב, התייצבה לפני 10 ימים בבקו"ם תל השומר וסירבה להתגייס לשירות סדיר. על סירובה נשפטה ל-30 ימי מחבוש בכלא צבאי. ליווינו את אלה לבקו"ם – עשרות פעילות ופעילים מבנק"י, מסרבות, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, חד"ש וארגוני שלום נוספים. בין המלווים – הוריה של אלה, סרבני עבר רבים, ח"כ עופר כסיף ומזכ"ל מק"י עאדל עאמר.

אלה מצטרפת ליותר מ-10 סרבני מלחמה מוצהרים אותם ליוותה רשת מסרבות מאז החלה המלחמה. הראשון ביניהם היה טל מיטניק (דצמבר 23'). בשעתו אלה ליוותה אותו לבקו"ם יחד עם עשרות תומכים.

את אלה אני מכיר מאז שהיא הצטרפה למסרבות ולמחאות קפלן לפני כשנתיים. כמזכיר בנק"י תל אביב וסרבן בעצמי, יש לנו חפיפה יומית בפעילותנו. במהלך המלחמה פעלנו שנינו  יחד במסרבות במסגרת הקמפיינים של סרבני המלחמה. מהרגע הראשון ובמשך כל המלחמה, הובילה אלה במחאה נגד המלחמה. בפעילותה בבנק"י בלטה בדומיננטית שלה בכל מאבק שנטלה על עצמה. בבחירות האחרונות לוועד הסניף הביעו חברי הסניף את אמונם בה ובחרו בה לוועד.

אקט פוליטי חשוב

בשנה וחצי האחרונות התבררה במיוחד החשיבות של הסרבנות כאקט פוליטי. סרבני המלחמה התראיינו לגופי התקשורת הכי משפיעים בעולם ובארץ וקראו להפסיק את המלחמה, להתנגד לכיבוש ולסרב להשתתף ברצח חפים מפשע. סרבנים דיברו בבמות ברחבי העולם – בהפגנות בניו יורק, בכנסים באיטליה ובגרמניה ועוד. הסירוב מגיע רחוק! אי-אפשר להתעלם ממי שמקריב את החופש שלו על מנת להגן על הערכים האנושיים שלו. עם כל קמפיין סביב סרבן נוסף שנכלא, אנחנו עדים לפרץ חדש של התעניינות בסירוב ובהתנגדות למלחמה.

המקרה של אלה ממחיש זאת. לפני סירובה היא התראיינה לגופי תקשורת רבים, נאמה בהפגנת יום האישה בחיפה ובצעדה נגד המלחמה בתל אביב, מילאה את אולם "בית של סולידריות" בשיחת פאנל על סירוב והקהילה הגאה ועוד.

בהצהרת הסירוב שלה, כתבה אלה: "זמן קצר לאחר שיצאתי מהארון, מצאתי את המניפסט הקומוניסטי בספריה של סבתא. את השנתיים הבאות, ביליתי בקריאה של ספרי פילוסופיה פוליטית ותיאוריה מרקסיסטית. באמצעות הקריאה פיתחתי מודעות עמוקה יותר לעבר ולהווה המדממים של המקום בו אני חיה".

עוד הדגישה: "מול מציאות של השמדה המונית, של הפקרה, של רדיפת קוויריות, של רמיסת זכויות ושל מלחמה – צו השעה הוא סירוב .אל תהיו שאננות – היאספו, התארגנו, התנגדו. עוד 40 שנה, כשהנכדים שלנו ישאלו אותנו מה עשינו בזמן רצח העם בעזה, בזמן התמוטטות הסדר הישן, אם נכנענו או נאבקנו, מה תעדיפו לענות? אני יודעת מה אני אענה: אני בחרתי להיאבק, לכן אני מסרבת."

הסרבנים לא יצעדו לבד

המסר של אלה ברור. הדרך היחידה לעצור את רצח העם בעזה, את הכיבוש, את עליית הפשיזם היא לסרב. הממשלה ובעלי הכוח לא יפסיקו את מסע ההרס שלהם כל עוד לא נפגע בהם איפה שזה כואב. בסופו של דבר אין דבר שיעצור אותם חוץ ממתיחת קו בחול ואי ציות לפקודותיהם. ביבי אינו המבצע בשטח של הרצח וההרס, הוא לא מלך על סוסו בקו הראשון של הלחימה, וגם לא יהיה.

כפי שאלה כתבה, חובתנו לא להיות שאננות. המקום בו אנחנו חיים מדמם יותר מתמיד. כשדורות העתיד ישאלו אותנו מה עשינו בזמן הזה, לא נגמגם. אנחנו סירבנו, אנחנו נאבקנו, אנחנו השמענו קריאה ברורה: נגד! כולנו צריכות וצריכים שזה יהיה הדבר שנספר. לא בגלל שזה הדבר שיעניק לנו  חשיבות, אלא כי זה הדבר הנכון והצודק.

במהלך הפגנת התמיכה באלה ראיינתי את הסרבן איתמר גרינברג, שהשתחרר לאחרונה אחרי 197 ימים בכלא הצבאי. איתמר הדגיש: "סרבן שמסרב לרצח עם הזה לא יהיה לבד. זה הדבר הכי נכון וערכי לעשות כרגע. סרבו". מבחינת אלה, רגע כניסתה לכלא היה אבן דרך משמעותית. בדיוק כמו שהיה עבורי ועבור כל הסרבנים. אני מרוצה שיצא לי להיות חלק קטן מהמסע של אלה כסרבנית ושהיא הייתה חלק מהמסע שלי. אני מזמין את הקוראים לכתוב לאלה מכתבים אשר יגיעו אליה מודפסים לכלא. חווית הסירוב היא קשה ועלינו לתמוך באלה בכל דרך שניתן.

תימכו באלה! התנגדו למלחמה! סרבו!

עוד בנושא: https://zoha.org.il/136159