ב-19 באפריל פתחו המנחים והרכזים, המלמדים באוניברסיטה הפתוחה בשביתה כללית. על התארגנות ושביתה ומה שהם עושים לאנשים, מספרת בריאיון להלן  שרון מלכי, חברת צוות המשא-ומתן של המנחים והרכזים השובתים.

–          השביתה באוניברסיטה הפתוחה נמשכת כבר שבוע ימים. האם נראה באופק הסכם?

במקביל לשביתה מתנהל משא-ומתן עם נציגי ההנהלה, ועל השולחן מונחת הצעה טובה. למרות הניסיון הרע של 30 שנות העסקה פוגענית, יש מקום לקוות, שההנהלה תסכים לאמץ את ההצעה.

–          מה רע בתנאיי ההעסקה באוניברסיטה הפתוחה?

המנחים הם המורים של 44 אלף הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה. כולם בעלי תואר שני ושלישי. אבל ההעסקה של המנחים מבוססת על שעות הוראה בהתאם למספר הקבוצות שהמנחה מלמד. אני מלמדת קורס אחד של מבוא לחשיבה חברתית, ולכן אני מועסקת לפי שעה וחצי בשבוע. כדי להתפרנס, המנחה צריך להדריך לפחות 7-6 קבוצות. נוסף לכך נדרש המנחה לבדוק מטלות רבות, המוטלות על הסטודנטים.

הבעיות מתרכזות בתנאיי ההעסקה: ראשית, השכר של המנחים נמוך מהשכר של הסגל הזוטר באוניברסיטאות; שנית, הסכם ההעסקה הוא לסמסטר אחד בלבד, שבסיומו המנחה מפוטר; שלישית, התנאים הסוציאליים ירודים, יחסית; ורביעית, בגלל תנאיי ההעסקה, מנחה אינו צובר וותק, ולכן מי שמלמד שנה ראשונה ומי שמלמד כבר 15 שנה מקבלים אותו שכר.

נוסף למנחים, מועסקים גם מרכזים, האחראים מבחינה אקדמית על הקורסים ועל עבודת המנחים. בהבדל מהמנחים, המלמדים ב-50 מרכזי הלמידה ברחבי הארץ, המרכזים עובדים בקריה האקדמית של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה. אך גם שכר המרכזים אינו קבוע, אלא הוא תלוי במספר הסטודנטים שנרשמו בפועל, ולכן הוא נקבע שבועות לאחר תחילת הלימודים.

–          איך התחיל המאבק שלכם?

לפני שנתיים, החליטה קבוצה של מנחים, כי הגיעו מים עד נפש, וכי כדי להשיג העסקה הוגנת – חייבים להתאגד. המאמצים להתאגד נמשכו שישה חודשים, ובפברואר 2008, כפועל יוצא מההתאגדות במסגרת הארגון כוח לעובדים, כונסה אסיפה ראשונה של המנחים. בעקבות האסיפה, נעשה מאמץ להגיע לכתובות הדוא"ל והטלפונים של כל המנחים – משימה מייגעת, בהתחשב בכך ש-1,100המנחים כלל אינם מכירים זה את זה, ושההנהלה סירבה לספק את הנתונים. במשך כמה חודשים נערך מסע לצירוף מנחים לאיגוד, וכאשר באוגוסט 2008 שליש מהמנחים הצטרפו – נציגיהם ביקשו מההנהלה פגישה לצורך משא-ומתן. בשל חילופי נשיאים באוניברסיטה הפתוחה, נאלצנו לחכות עוד חודשיים, ורק באוקטובר החל המשא-ומתן על הסכם קיבוצי ושיפור תנאיי ההעסקה.

במהלך המו"מ, הגישה ההנהלה הצעה גרועה, לפיה ישפרו את תנאיי העבודה ל-20% מהמנחים, אך זאת על חשבון הרעת תנאיי ההעסקה של ייתר המנחים. צוות המו"מ מטעם העובדים דחה הצעה מבישה זו. בשלב זה, כחלוף 4 חודשים מאז שהוכרז סכסוך העבודה, יצאנו לשביתה.

–          כיצד אתם מסכמים את השביתה עד כה?

הענות המנחים לשביתה היא הצלחה גדולה. השביתה הקיפה כמעט את כל מרכזי הלימוד ו- 90% מהשיעורים לא התקיימו. ההצלחה משמעותית אף יותר, כאשר מביאים בחשבון, שההנהלה הפיצה מידע מטעה בקרב המרצים והסטודנטים. מנחים רבים התגייסו לשכנע את חבריהם.

אנו זוכים בסולידריות משמעותית מצד הסגל הזוטר באוניברסיטאות וכן מצד הסגל הבכיר באוניברסיטת ת"א. אפילו בדיון בוועדת הכספים של הכנסת קיבלנו תמיכה גורפת מחברי הוועדה גם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה תומכת בנו.

צריך לציין את בולטותן של הנשים, המהוות 60% מהמנחים, בהנהגת השביתה ובשטח.

–          בימי שביתת המורים העל-יסודיים, ציינו מורות ומורים רבים, כי המאבק והשביתה העצימו אותם. האם גם אצלכם ניכרת הרגשה כזאת?

בקרב המנחים באוניברסיטה הפתוחה, השביתה חוללה תמורה גדולה אפילו יותר. צריך לזכור, כי המנחים עובדים כל אחד לעצמו, ולא נפגשים בין כותלי מוסד חינוכי, ולכן התחושה החדשה של ה'יחד' במערכה הזאת היא חזקה במיוחד. השביתה הפכה אותנו לגוף ציבורי/חברתי של סגל הוראה. וכאשר מוסיפים לכך, כי במערכה הנוכחית ניצבים יחד המנחים והמרכזים – השינוי הוא דרמטי ממש.

ראיינה: תמר גוז'נסקי