הספר "מה זה שוויון ולמה חשוב שניאבק עליו" ראה אור לאחרונה בהוצאת קרן ברל כצנלסון. הוא מתעד סימפוזיון שנערך בבית הספר לכלכלה בפריס בחסות "המכון לחשיבה כלכלית חדשה" המקדם חשיבה כלכלית לא-אורתודוקסית.
הפילוסוף האמריקאי מייקל סנדל שוחח במסגרתו עם הכלכלן תומא פיקטי שכתב את הספר "הקפיטל במאה ה-21". הדיאלוג ביניהם נסב סביב השאלה: "מה יחידים וממשלות יכולים לעשות במצב של שחיקה בינלאומית של השוויון". לטענתם יש הרבה מה לעשות – החלת משטר מס בינלאומי שימנע בריחת הון ללא מיסוי; הטלת מס פרוגרסיבי על ההון הגדול; דה-קומודיפיקציה (ביטול ההסחרה) של השירותים החברתיים כמו בריאות, רווחה וחינוך והוצאתם משיקולי הרווח של השוק הפרטי, שהפך את השירותים הציבוריים יקרים מאוד ולא נגישים.
כתיבתו וניסוחו המבואי של הספר מאפשרים דיון בנושאים שרובם לא נגישים לחסרי השכלה אקדמית בתחומים רלוונטיים. אני מניח שמטרת השיחה בין השניים הייתה לחשוף את הציבור לרעיונות הנמצאים מחוץ לקונצנזוס הניאו-ליברלי. לדאבוני, בישראל מקבל השיח האלטרנטיבי בנושא הכלכלי-פוליטי מקום שולי ולא מספק ומקדמיו מעטים מדי. על כן, עבור מקדמי השוויון בישראל, ארגון כנסים ואירועים ציבוריים רחבי היקף בשפה נגישה לציבור הרחב הוא יעד חשוב.
השיחה שארכה שעתיים עסקה במספר נושאים: למה אי שוויון צריך להדאיג אותנו; מה חשיבותו של הכסף; הגבולות המוסריים של השוק; גלובליזציה של השוק; גלובליזציה ופופוליזם; מריטוקרטיה; הגרלות; מיסוי, סולידריות וקהילה; גבולות, הגירה ושינוי אקלים; עתיד השמאל: כלכלה וזהות. ספרים וספריות שלמות נכתבו על כל אחד מן הנושאים הללו. אך על אף רוחב היריעה התוצאה אינה שיח שטחי או פשטני אלא הצצה לתוך אולמות האקדמיה הסגורים שמעטים זוכים לנכוח בהם.
אתייחס לשתי נקודות בספר: האחת עוסקת במועדון הסגור של אוניברסיטאות העילית בארה"ב – מערך שלם המזין את האליטות האמריקאיות; והשנייה – בייצוג האליטיסטי בקונגרס האמריקאי ובבתי נבחרים בעולם הקפיטליסטי.
האליטיזם האמריקאי מכונן לכאורה שלטון מריטוקרטי, כלומר "שלטון בעלי הכישורים". אך מדוע הקורלציה בין הון וכישורים מזינה את שניהם ובכך מצדיקה את המשטר האוליגרכי האמריקאי? כלום אין בעלי כישורים שאינם בעלי הון או צאצאיהם? שאלות אלה מתבססות על ספרו של סנדל מ-2020 "רודנות המריטוקרטיה". בספר צוין כי 5% בלבד מחברי הקונגרס האמריקאי הם חסרי השכלה אקדמית. "לרוב האזרחים בדמוקרטיות בכל העולם אין תואר אקדמי. בארצות הברית יש תואר ראשון רק ל-38% מהאוכלוסייה, כלומר לכמעט שני שלישים מהאזרחים אין תואר. בבריטניה, בערך ל-70% אחוז אין תואר אקדמי. איזה ייצוג יש לכך בפרלמנט?" שואל סנדל. כלומר, אליטה אמריקאית מצומצמת משמרת את כוחה ומעמדה באמצעות תארים מאוניברסיטאות העילית, והציבור נאלץ לקבל זאת בשם עקרונות המריטוקרטיה.
המריטוקרטיה היא שיטה מתוחכמת של האליטה הגלובלית להצדקת הונה העצום. 12 מיליארדרים, רובם אמריקאים, מחזיקים בהון רב יותר מחצי מאוכלוסיית העולם, כ-4.1 מיליארד בני אדם. כדי לצמצם את אי-השוויון האוליגרכי בארה"ב, מציע סנדל להיעזר בהגרלות עבור הגדלת ייצוג מעמד העובדים באוניברסיטאות העילית האמריקאיות ובבית הנבחרים האמריקאי.
מדוע אי שוויון צריך להדאיג אותנו? פיקטי מדגיש: "פער כלכלי הוא לא רק פער כלכלי. הוא מגיע עם ניכור חברתי". הניכור לפי מרקס הוא ניכור ממקום העבודה, מתהליך הייצור ומהמהות האנושית כלומר מהחופש ומהיצירתיות שלו. ההתנערות של אנשי "הדרך השלישית" מהזרם הסוציאל-דמוקרטי בשנות ה-90' מהרעיונות הסוציאליסטיים והמרקסיסטיים הובילה לשמאל ללא דבקות בשוויון וללא ביקורת החברה. "לא רק שהשמאל לא הציע חלופה למערכת הכלכלית הנוכחית, אלא שהוא חרת את המערכת הזו על דגלו. זאת הבעיה של השמאל לדעתי", מסכם פיקטי. אני אוסיף: התמסרותן של מפלגות המרכז–שמאל לשמרנות כלכלית קיצונית הובילה חברות שלמות לעבר משטרים פשיסטיים.
אף על פי שאי השוויון בישראל מעולם לא היה כה עמוק, רבים מנציגי הציבור ומהעיתונאים עסוקים במאבק סרק לגיוס חרדים, באין מוטיבציה של מאבק לשוויון. שאלת הגיוס אינה יכולה להיות רחוקה יותר מן המציאות הממשית של מיליוני ישראלים הסובלים מיוקר מחייה מעיק, מחוסר יציבות כלכלית ומשוק עבודה מפוצל בין עובדי ההיי טק ועובדי המגזר הציבורי והשירותים. דב חנין (חד"ש) הדגיש בריאיון פרישה מהכנסת ב-2019 לאתר "העין השביעית" כי שוויון הוא השתחררות מכבלי ההון ודמוקרטיזציה של הכלכלה: "סוציאליזם זה בדיוק להפך: לנסות לשחרר כמה שאפשר מהתחומים האלה מעקרונות הרווח. הסוציאליזם שאני מדבר עליו הוא לשחרר את הפוליטיקה מבעלי ההון ולהשליט דמוקרטיה על תחומי חיים רבים ככל הניתן".
קטע מהשיחה בין סנדל לפיקטי זמין לצפייה ביוטיוב https://acesse.one/4ml1yco
