ב-1971 החיל צה"ל, באמצעות צו צבאי, את תפיסת ההגנה המרחבית על ההתנחלויות בגדה המערבית, כחלק ממערך צבאי אסטרטגי כולל שראה בהתנחלויות סיוע לכוחות הצבאיים. הצו נותר על כנו אף שכיום הוא כבר אינו מקיים את תפיסת ההגנה המרחבית שנועדה להגן על מדינת ישראל מפני פלישת אויב, אלא משמש להגנה על ההתנחלויות – ולימים גם המאחזים הבלתי מורשים – ועליהם בלבד, מפני חדירה ליישובים.
לאחרונה עתר יש דין לבג"ץ, בדרישה שבית המשפט יורה למפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית לפרסם מראש כל כוונה לבצע שינוי בתחומי מרחבי השמירה בגדה המערבית – מרחבים המגדירים את גבולות סמכותם של הרבש"צים בהתנחלויות ובסביבתן. העתירה אף דרשה שבית המשפט יורה על גריעת אדמות פלסטיניות פרטיות מתחומי מרחבי השמירה של הרבש"צים.
הצו מעניק לאזרחים שממונים לרכזי הביטחון השוטף (רבש"צים) סמכויות שיטור נרחבות הכרוכות בפגיעה פוטנציאלית בזכויות אדם, אותן הם מוסמכים להפעיל כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. בסמכותם לעכב פלסטינים, לערוך עליהם חיפוש, לתפוס את חפציהם ואף לעצור אותם ממש בלא צורך בצו מעצר. בסמכותם של רבש"צים "להשתמש בכל אמצעי סביר" כלפי פלסטינים לצורך ביצוע מעצר ובכלל זה גם בכוח.
עד 2009 היו הרבש"צים רשאים להפעיל את סמכויותיהם רק בתחום שטחה המוניציפאלי של ההתנחלות או גבולות אזור תעשייה ישראלי שבגדה המערבית. אולם מאותה שנה נקבעו "מרחבי שמירה" שבתוכם רשאים הרבש"צים לפעול. מרחבי שמירה אלה, ששינויים בהם אינם מתפרסמים בציבור, מאפשרים לרבש"צים להפעיל את סמכויותיהם גם באדמות פלסטיניות פרטיות.
יצוין שב-2014 פרסם יש דין את דו"ח "המרחב הפרוע" שחשף כיצד רשויות המדינה מתפרקות מחובותיהן ומעבירות סמכויות שיטור וביטחון לידיהם של אזרחים. הדו"ח הראה כיצד תפקיד הרבש"צ הוא למעשה מסירה של סמכויות שיטור ואכיפת חוק לידיה של קבוצת אינטרס אידיאולוגית הדוחה בגלוי ובמוצהר את הוראות המשפט הבינלאומי.
