קשרי ישראל-אפריקה עמדו במרכז דיון שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בשבוע שעבר (25.5), לציון מלאות ארבע שנים למותה של תמר גולן – שהייתה עיתונאית, שגרירת ישראל באנגולה ומייסדת מרכז אפריקה באוניברסיטה. בדיון השתתפו פרופ' חיים יעקובי, העומד בראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטה, ד"ר לין שלר, מנהלת מרכז אפריקה, ושלושה שגרירי ישראל לשעבר ביבשת השחורה: אירית סביון-וידרגורן (אנגולה), גיל השכל (קניה) ובני עומר (חוף השנהב). שלושתם מוסיפים לכהן במשרד החוץ הישראלי. כותרת הדיון: "בין עסקים ודיפלומטיה – שגרירויות ישראל באפריקה במאה ה-21".
מהדיון הארוך עלה כי חל שינוי מהותי בקשרים בין ישראל לבין אפריקה מאז שנות ה-50 ועד ימינו. השכל, העומד כעת בראש משה"ב (זרוע הסיוע של ישראל למדינות העולם) סיפר כי בשנות ה-60, "מאות מומחים ישראלים למים ולחקלאות הסתובבו בעולם, רבים מהם באפריקה ובאמריקה הלטינית. שם את לימדו את החקלאים איך לפתח את ענפי המשק השונים. כעת, נותרו רק ארבעה". באותן שנים, המומחים הישראלים "לימדו את האפריקאים כלכלת פיתוח, ואילו כעת – ישראל קיצצה את סיוע החוץ".
לפי המלצת האו"ם, מדינות קפיטליסטיות מפותחות (כגון ישראל) אמורות להקדיש 0.7% מהתל"ג לסיוע חוץ. לדבריו, "במקרה של ישראל מדובר בסיוע חוץ של כ-2 מיליארד דולר לשנה. אבל בפועל, ישראל מקדישה למטרה זו עשירית מסכום זה". באופן לא מפתיע, מסתבר שגם סיוע החוץ של ישראל עובר תהליכי ההפרטה. לדברי השכל, "צריך לחתור לשותפות ממלכתית-עסקית בכל הנוגע לקשרי החוץ. הייתי שמח אילו ליד כל נשיא אפריקאי היה פועל יועץ ישראלי למים או לחקלאות. זה יכול לקדם את העסקים הישראלים. זו נוכחות יותר ממועילה לקידום העסקים באפריקה". גם סגנו, השגריר עומר, מצדד בגישה זו: "קשרים אישיים מהסוג הזה פותחים דלתות לקידום האינטרסים של ישראל". הוא אף שיבח את נשיא קמרון, פול ביאה, השולט ביד רמה וללא הפסקה בארצו מאז 1982 (33 שנה!) ונחשב לאחד ממשרתי האימפריאליזם הצרפתי הנאמנים ביותר ביבשת. מה הסיבה לכך שביאה (שהוא "ידיד ישראל נאמן", לדברי עומר) מוסיף לכהן שנים כה ארוכות בשלטון? הוא נבחר שוב ושוב לכהונת הנשיא באמצעות "קלפי חושבת". במילים אחרות: לא משנה מהן תוצאות הבחירות, הקלפיות תמיד חושבות כי ביאה הוא שניצח…
אבל להשכל יש גם ביקורת כלפי "הקהילה העסקית הישראלית", כפי שהוא מכנה אותה. לדבריו, "אנשי העסקים הישראלים מצפים ששגריר ישראל באפריקה יפעל כפי שפועל השגריר האמריקאי. השגריר האמריקאי מזמין את עצמו ללשכת הנשיא, דופק על שולחן הנשיא, ואומר: 'ידוע לי שאתם רוכשים מטוסים לחברת התעופה הלאומית – אבל אתם תקנו רק בואינג. אתם שומעים: רק בואינג!'. לאף שגריר ישראלי באפריקה אין כוח של שגריר ארה"ב".
השגרירה סביון-וידרגורן הסכימה אף היא שתקציב החוץ של ישראל "הולך-וקטן, והקהילה העסקית יכולה לסייע. אנשי עסקים הם יותר חזקים מדיפלומטים". על כך סיפרה מניסיונה באנגולה: "פעם פנו מהאו"ם אל שגרירות ישראל באנגולה וביקשו סיוע דחוף: בגבול בין אנגולה לבין קונגו התחולל אסון הומניטארי. במקום פועלת חברה ישראלית גדולה, וביקשו ממני להפעיל את קשריי עם אותה חברה, שאת עסקיה קידמנו, כדי לסייע לפתרון המשבר. החברה השיבה בשלילה מוחלטת. 'אין על מה לדבר' – נאמר לי".
נ"ע
עסקי נשק ודיפלומטיה
במרבית העשור החולף, חלה עלייה בהיקף הייצוא הצבאי של ישראל (למעט בשנת 2011, אז חלה ירידה). בשנת 2013 חתמה ישראל על חוזים למכירת נשק וציוד צבאי בשווי 6.5 מיליארד דולר – שהם כמיליארד דולר פחות משווי החוזים שנחתמו שנה לפני כן.
מפילוח נתוני 2013 ניכר זינוק בהיקף הייצוא הצבאי למדינות אפריקה. בשנה זו נחתמו חוזים למכירת נשק וטכנולוגיה ישראלית למדינות היבשת בשווי 223 מיליון דולר – פי שניים ביחס לשנת 2012. זהו שיא במכירות נשק למדינות אפריקה בארבע השנים האחרונות, כששווי החוזים עמד לרוב על 120-70 מיליון דולר בשנה. כך עולה מידיעה שפורסמה ב-"הארץ" באוקטובר אשתקד.
אומנם השגרירה סביון-וידרגורן הצהירה בכנס שנערך באוניברסיטת בן-גוריון כי "ייצוא הנשק – זה לא העיקר", אבל עם הנתונים שמסר משרד הביטחון ל-"הארץ" קשה להתווכח. על כך העיר בכנס פרופ' יעקבי: "קיים נתון בעייתי עד מאוד בקשרי ישראל-אפריקה: בשנת 2014 גדל הייצוא הביטחוני לאפריקה בכ-40%, וזה חייב להדאיג את כולנו". לדבריו, "דלתות אפריקה נפתחות כלפי ישראל, אבל דלתות ישראל נסגרות בפני האפריקאים".
