יחיאל עמית – שבעה למותו

יחיאל עמית, חבר ותיק בסניף ירושלים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), לוחם שלום ופעיל חברתי, הלך לעולמו בשבוע שעבר.

יחיאל נולד בשנת 1925 בבריתהמועצות (גליציה) והגיע לארץ ב-1940. היה חבר בית"ר ובהמשך הצטרף ללח"י. לאחר קום המדינה למד עבודה סוציאלית, ובתחום זה עבד במסירות רבה עד ליציאתו לגמלאות. כעובד לשכת הרווחה טיפל בתושבי שכונת מוסררה, שם גם סייע לצעירים שב-1971 יזמו את הקמת התנועה הפנתרים השחורים.

 2014-06-24_194215

כרזת בחירות של הפנתרים השחורים בירושלים (צילום: ארכיון מק"י)

עמית השלים את המפנה הפוליטי האישי שלו לעבר השקפת עולם מעמדית, כאשר בשנת 1952 הצטרף למק"י. במהלך השנים כיהן כחבר ועד סניף ירושלים של המפלגה ואף כמזכיר הסניף. במשבר שלאחר הפילוג ב-1965, היו עמית ושני חבריו, אדה ז"ל ויואל טנדלר – השלישייה שהתעקשה להמשיך בפעילות הסניף.

בדבריו בוועידה ה-17 של מק"י (1972), ניתח את השלכות הקיטוב החברתי וציין לקחים מעבודתו כעובד סוציאלי וכפעיל באיגוד העו"סים. בוועידה העשרים של מק"י (1985) הקדיש את דבריו לניסיון פורץ הדרך להקים לקראת הבחירות לעירייה רשימת שלום רחבה, שמצעה התבסס על סיום הכיבוש וכינון שתי בירות בירושלים.

היה פעיל בוועדים ציבוריים שונים, ובכללם – הוועד לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית, הוועד נגד המלחמה בלבנון וועד האזרחים נגד גזענות.

אופיו הנוח, המאמצים העקשניים שהשקיע במערכות לסיום הכיבוש ולהשגת השלום הצודק, האיכפתיות החברתית שלו ופעילותו רבת השנים לקידום השינוי החברתילתועלת העובדים בני שני העמים – תכונות ומעשים אלה אפיינו את חברנו יחיאל עמית, וכך נזכור אותו.

תמר גוז'נסקי

פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"