יותר מ-2500 פליטים נעלמו בים התיכון מתחילת השנה

שנה לאחר טביעת הספינות ליד האי למפדוזה, שגבו את חייהם של יותר מ-500 בני אדם, דו"ח חדש של הארגון לזכויות אדם הבינלאומי אמנסטי מתמקד באופן בו חוסר הפעולה המביש של מדינות האיחוד האירופי תרם לזינוק במחיר הדמים, כשאלפי פליטים ומהגרים מאבדים את חייהם במאמץ נואש להגיע לחופי אירופה.

2014-10-02_175946

 פליטים מצפון אפריקה בעת הגעתם לנמל למפדוזה על סיפונה של ספינת חיל הים האיטלקי (צילום: ויקיפדיה)

 

הדו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל – " נסחפים בזרם: פליטים ומהגרים בסכנה בים התיכון" – מפרט את ממצאי ביקורים באיטליה ומלטה, כולל מסע מחקר על ספינת צי הים האיטלקי. ראיונות עם מומחים, רשויות ועם ניצולים שהיו על ספינות שטבעו חושפים את המציאות לגבי הסכנות העומדות בפני אלו המנסים לברוח ממלחמה, רדיפה ועוני, ואת התגובה העלובה של רוב מדינות אירופה.

 

"בזמן שאירופה בונה חומות יותר ויותר גבוהות, גדל מספרם של הפליטים והמהגרים היוצאים לים התיכון במאמץ נואש להגיע לחופי אירופה. הם שטים בסירות רעועות של מבריחים חסרי רחמים ובכל שבוע מאות מהם מתנדנדים בין חיים ומוות, בין תקווה וייאוש", אמר ג'ון דלהויסן, מנהל תכנית אירופה ומרכז אסיה באמנסטי. "מתחילת השנה, יותר מ-2,500 איש טבעו או נעלמו בים התיכון בדרכם מצפון אפריקה. אירופה לא יכולה להתעלם מהטרגדיה המתרחשת בפתחה. על האיחוד האירופי והמדינות החברות בו לספק באופן מיידי יותר ספינות חילוץ והצלה בים התיכון, עם מנדט ברור של הצלת חיים בלב ים ועם משאבים מתאימים למשימה". עימותים ורדיפות במזרח התיכון ובאפריקה, קיפוח כלכלי וחסימה של גבולות יבשתיים בדרום מזרח אירופה דוחפים אנשים נואשים לעבר הים.

 

ב-2014, יותר מ-130,000 פליטים ומהגרים לא-מוסדרים חצו את גבולות דרום אירופה דרך הים. חיל הים האיטלקי הציל כמעט את כולם. רובם המוחלט של האנשים הללו נמלט דרך הים מלוב שסועת הקרבות.

 

הדו"ח מצביע על חולשות מבניות בשירותי החיפוש וההצלה בים התיכון וקורא לנתיבים בטוחים יותר וחוקיים לאירופה עבור אנשים הנמלטים מעימותים ורדיפות. ניתן לעשות זאת בעזרת יישוב מחדש, תוכניות קבלה הומניטאריות, וסיוע לאיחוד משפחות. הדו"ח גם מבקש לבחון מחדש את תקנות דבלין העוסקות בבחינת בקשות מקלט באיחוד האירופי.

 

אמנסטי אינטרנשיונל שוחח עם יותר מ-50 פליטים ומהגרים באיטליה ובמלטה. לרבים מהם היו סיפורים דומים אודות הסכנות שעמדו בפניהם במהלך מסעם בים, לרבות ספיגת מכות וצפיפות יתר. חלקם שרדו את טביעת ספינתם ותקריות קטלניות אחרות.

 

מוחמד, בן 22 מדמשק שבסוריה, אמר לאמנסטי אינטרנשיונל: "כשעזבנו את לוב, היינו 400 איש עם בערך עוד 100 ילדים. היינו צריכים לעלות על סירות חתירה כדי להגיע לסירה הגדולה. בהתחלה לא יכולתי לראות את הסירה הגדולה, אבל כשראיתי אותה, ראיתי שמצבה היה רע. לא רציתי לעלות עליה, אבל המבריח איים עליי בנשק. לקח שעתיים להעלות את כולם. בערך ב-2 בבוקר שמעתי יריות. [סירה ועליה חמושים] העמידה עצמה מול הסירה שלנו. הם ניסו לעצור את הסירה שלנו במשך 4 שעות. הם ירו מכמה כיוונים. כשעלה השחר, הם עזבו. הסירה שלנו ניזוקה והתנדנדה. זרקנו את כל התיקים שלנו לים, כולל את חגורות ההצלה – רצינו לחיות!" הזעקה הבינלאומית לעשות יותר להצלת חיים בים לא הביאה לפעולה משמעותית כלשהי מצד מנהיגי האיחוד האירופי. איטליה הייתה המדינה היחידה מהאיחוד שהגיבה על ידי השקת מבצע "מארה נוסטרום" (הים שלנו), שכלל פריסה של חלק משמעותי מהצי האיטלקי בים התיכון עבור משימות חיפוש והצלה.

"מארה נוסטרום הציל עשרות אלפי חיים בים, אבל הוא אינו פתרון ארוך טווח. נחוץ מאמץ משותף של האיחוד האירופי כדי לעמוד באחריות המשותפת של האיחוד", הדגיש ג'ון דלהויסן. "ההצעה האחרונה שפרונטקס (Frontex), סוכנות של האיחוד האירופי לביקורת גבולות, תתערב בנושא תהיה צעד חיובי, רק אם המדינות החברות באיחוד האירופי יעמידו מספיק משאבים ושהמנדט שלה יגדיר בבהירות את תפקידי החיפוש וההצלה שלה".

 

הדו"ח המלא (88 עמודים, באנגלית):

http://www.amnesty.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/AI_ReportLivesAdrift.pdf

 

עובדות ומספרים (4 עמ', עברית ואנגלית):

http://www.amnesty.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/AI_FactsAndFigures.pdf