יותר ממאה סטודנטים וחברי סגל באוניברסיטת תל אביב השתתפו אתמול (רביעי) בכנס נגד המלחמה בעזה שנערך ביוזמת הארגונים "סטודנטים נגד המלחמה" ו"אקדמיה לשוויון". באירוע, שכותרתו "שיעור ציבורי על עזה", התקיימו הרצאות על הטבח וההרס הנרחב שחוללה ישראל ברצועה ועל היבטים שונים של המלחמה.
יצוין כי במקור תכננו המארגנים לקיים את האירוע על הדשא במרכז הקמפוס – בדומה לאירוע מקביל שהתקיים בחודש שעבר באוניברסיטה העברית – אך הנהלת האוניברסיטה אסרה על כך בניסיון להביא לביטולו של הכנס. לבסוף החליט בית הספר להיסטוריה לתת את חסותו לאירוע, שהתקיים באולם סגור. האולם התמלא לחלוטין, וסטודנטים רבים נאלצו לשבת על המדרגות או להצטופף מחוץ לדלת.
ראשון הדוברים באירוע היה ד"ר עבד כנאענה מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון. כותרת הרצאתו הייתה "עזה – איזה עתיד בונה ההרס". לדברי ד"ר כנאענה, התעלמותה המסוכנת של ישראל מהסוגייה הפלסטינית והניסיון לעקוף אותה הם שהובילו לשבעה באוקטובר – אך הלקח לא נלמד בישראל. לדבריו, ניסיון לפתור את הסוגייה בכוח או להמשיך להתעלם ממנה "יתפוצצו לכולנו בפנים שוב ושוב". כנאענה סיכם את הרצאתו בדברים: "התשובה לשאלה הרטורית 'מה בונה ההרס בעזה' היא: עוד הרס. אבל זו אינה גזירת גורל. עלינו, ישראלים ופלסטינים בתוך ישראל, מוטלת החובה לשנות את התשובה הזו, כדי לתת תקווה לעתיד".
לאחר כנאענה דיברה ד"ר ענת מטר מהחוג לפילוסופיה, שביקרה את "שיח המלחמה הצודקת" המקנה לגיטימציה למלחמה. לדבריה, כבר ב-8 באוקטובר יצאו פילוסופים של המוסר בישראל ובעולם להגנת מלחמת הנקם של ישראל בעזה. לטענתם, מדובר במלחמה צודקת משום שישראל לא מתכוונת לפגוע באזרחים. אך לדברי מטר, שיח "המלחמה הצודקת" מרחף בספירה העקרונית ומסרב לעסוק בפרטים האמפיריים. בפועל, בלתי-אפשרי להפריד בין הגנה עצמית לבין פעולת נקם. "שיח המלחמה המוצדקת המאומץ בידי הליברלים מסמא את עיניהם ומונע מהם לראות את המתחולל במציאות. איכשהו המלחמה שלהם נותרת זכה, כאילו היא אינה המלחמה של נתניהו", אמרה מטר.
הדוברת השלישית באירוע הייתה ד"ר לינא קאסם-חסאן מרופאים לזכויות אדם, שדיברה על הרס מערכת הבריאות בעזה. לדבריה, מאז ה-7 באוקטובר ניהלה ישראל מתקפה מכוונת ושיטתית בהיקף חסר תקדים על מערכת הבריאות בעזה. מתקפה זו כללה הפצצה מכוונת של מוסדות רפואיים, מעצרים ופגיעה באנשי צוותים רפואיים, ומניעה של פינוי חולים אל מחוץ לרצועה או בתוכה. לדברי קאסם-חסאן, "הרצועה הפכה למלכודת מוות. מערכת הבריאות חוסה תחת הגנה מיוחדת במשפט הבינלאומי אבל ישראל התעלמה מכך לחלוטין, והשתמשה בפגיעה במערכת הבריאות ככלי מלחמה. כל זה מתרחש מול עיניהם של רופאים ואנשי מערכת הבריאות הישראלית, שעוצמים את עיניהם נוכח הזוועות".
אחרון הדוברים היה ד"ר דותן הלוי, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון החוקר את תולדות עזה. בראשית דבריו הדגיש הלוי כי הכנס נגד המלחמה אורגן בידי סטודנטים, והודה למארגנים על היוזמה החשובה. בהרצאתו, שכותרתה "עזה: נקודת העיוורון הישראלית", אמר כי הכישלון הצבאי ב-7 באוקטובר הוא רק קצה הקרחון של הכישלון הישראלי בהבנת רצועת עזה. "יש פתולוגיה באופן בו ישראל לא מצליחה להבין את רצועת עזה ואת מה שמתרחש בה. שוב ושוב ישראל מופתעת מההתפתחויות בעזה", אמר. לדברי הלוי, שורש הבעיה הוא בסירובה של ישראל להבין את הנכבה. הוא הוסיף: "עזה היא הייצוג של הנכבה כפליטות מתמשכת ואובדן האפשרות למדינה. בנכבה היו 750-700 אלף פליטים, מהם 200 אלף שהגיעו לעזה. כיום הפליטים ומשפחותיהם הם רוב מוחלט ברצועה. לכן עזה היא קריסטליזציה של המצב הפלסטיני. להתמודד עם עזה זה להתמודד עם הנכבה – עם סוגיית הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני – ולכן ישראל אינה מסוגלת לעשות זאת. עבור ישראל, להביט בעזה זה להביט במראה".