גבי צימר, אחת מנציגי מפלגת השמאל הגרמנית ("די לינקה") בפרלמנט האירופי, נבחרה לאחרונה מחדש לעמוד בראש סיעת השמאל האירופי המאוחד (GUE/NGL). בבחירות לפרלמנט האירופי, שהתקיימו בחודש מאי, הגדילה הסיעה משמעותית את מספר חבריה, מ-35 ל-52. לאחרונה התראיינה צימר לאתר השמאל "טרנספורם", וניתחה את תוצאות הבחירות, את התחזקות הימין הקיצוני ואת האתגרים הניצבים בפני השמאל.
גבי צימר, אחת מנציגי מפלגת השמאל הגרמנית בפרלמנט האירופי (צילום: די לינקה)
איך את מעריכה את תוצאות הבחירות?
הבחירות הותירו בנו תחושה מעורבת. מצד אחד, ישנה התחזקות של השמרנים, אשר כנראה יחברו לליברלים ולסוציאל-דמוקרטים ויזכו יחד ברוב בפרלמנט האירופי. מהצד השני, ברור גם שישנה כמיהה בקרב רבים למדיניות אחרת, שונה בתכלית, עבור האיחוד האירופי. חלק מאלה המבקשים שינוי בחרו לתמוך במפלגות הלאומניות.
אולם לא הימין הקיצוני ולא הקואליציה השמרנית-ליברלית-סוציאל-דמוקרטית – אף אחת משתי אפשרויות אלה לא תבטיח כי האיחוד האירופי יוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפניו, ולייצר חלופה המתבססת על סולידריות ועל ערבות חברתית. דרושה מדיניות ברורה של התנגדות לתכניות הצנע ולהסכם הסחר החדש בין האיחוד האירופי לבין ארה"ב (הסכם TTIP).
מה הסיבות להתחזקות הימין הקיצוני?
אנשים רבים מתקשים להתקיים בכבוד, ואיבדו את האמון באיחוד האירופי ובמוסדותיו. הימין הקיצוני מתאמץ מאוד לצייר עצמו כחלופה היחידה, ומפזר את האשליה כאילו השיבה למודל מדינת הלאום היא הדרך לשינוי. בימין הקיצוני לא מעוניינים באירופה חברתית, אשר מעמידה במרכזה את טובת הכלל. הם מבקשים להדיר עוד יותר את הקבוצות המודרות ממילא: מהגרים, מיעוטים אתניים, אנשים עם מוגבלויות, מובטלים וכו'. אנו בשמאל לא הצלחנו לשכנע מספיק שהמשבר הוא משבר במימדים אירופיים, ולא לאומיים בלבד. יוון, פורטוגל, אירלנד וספרד סבלו מבעיות בכלכלותיהן הלאומיות, אולם בעיות אלה אינן הסיבה למשבר. האחריות רובצת גם על כתפי האיחוד האירופי, וכך גם על כתפי ההון הפיננסי הבינלאומי.
האתגר של השמאל הוא לייצר מענה אירופי למשבר. אולם בינתיים היו לנו היסוסים רבים מדי בשאלה זו. לדעתי, ברור כי אנו זקוקים לאירופה סולידרית, השמה קץ למדיניות הצנע הניאו-ליברלית, ומבטיחה התפתחות כלכלית שהיא חברתית, סביבתית וברת קיימא.
מפלגת "סיריזה" ביוון היא דוגמא, מן הבחינה הזו. הם תמיד טענו שדרוש פתרון אירופי למשבר, אולם אין הם דורשים לעזוב את גוש האירו או להתכנס בגבולותיה הלאומיים של יוון. החשש הוא, שאם יציעו הצעות כאלה – אנשים יעדיפו להצביע לראשונים שהעמידו תביעות אלה, קרי – לימין הקיצוני. אולם כוחו של השמאל הוא דווקא ביכולתו לשתף פעולה מעבר לגבולות הלאומיים.
מהם השינויים שחלו לאחרונה בסיעת השמאל המאוחד בפרלמנט האירופי?
אל הסיעה הצטרפו מפלגות חדשות רבות, שלא היו חלק ממנה בעבר. מפלגת "פודמוס" הספרדית היא אחת מהן. היא מפלגה צעירה, השונה משאר המפלגות המסורתיות בשמאל. אנו מקווים ללמוד מגישתה, ומעריכים שגם הם ילמדו להכיר את כללי המשחק בפרלמנט האירופי ויתמודדו איתם בעזרת הרוח המתחדשת שהם מביאים איתם.
בעקבות הבחירות לפרלמנט האירופי הקדשנו מחשבה רבה לנוהלי העבודה של סיעה מגוונת כשלנו, המורכבת ממפלגות בעלות אידיאולוגיות שונות ומסורות רעיוניות שונות. החלטנו כי לא תינתן יותר זכות וטו למפלגה בודדת, כדי להבטיח שדעת הרוב לא תסוכל בידי מיעוט. עוד החלטנו שהנהגת הסיעה תיעשה בצורה יותר קולקטיבית, וכעת יש לנו שלושה סגני יו"ר בסיעה. בעבר, תפקיד סגן יו"ר היה רק תפקיד של ממלא מקום, אולם כעת יש לכל אחד מהם תחום אחריות מוגדר. השינויים האלה יאפשרו לנו לתפקד ביתר יעילות.
סיעת השמאל המאוחד לא תצליח לשנות את האיחוד האירופי מן היסוד, רק באמצעות פעולתנו בתוך הפרלמנט האירופי. אולם לפעילותנו הפרלמנטארית יש חשיבות אסטרטגית במערכה לשינוי האיחוד האירופי: ראשית, אנו נותנים קול למי שבדרך כלל אינם נשמעים; שנית, הסיעה פועלת ככתובת עבור תנועות חברתיות וסביבתיות, ארגוני זכויות אדם, קבוצות למען השלום וכו'. ושלישית, אנו משתמשים בכל הכלים הפרלמנטאריים שלרשותנו כדי לשפר את תנאי חייהם של האנשים. כאשר נקרית הזדמנות לחולל שינוי חיובי – עלינו לנצל אותה.