מזה שבועות מתנהל מאבק רחב היקף של עובדי קונצרן כימיקלים לישראל (כי"ל), המוחים על תוכנית הפיטורים שגיבשה ההנהלה. בית נבחרי ההסתדרות (בינ"ה) התכנס והכריז על סכסוך עבודה כללי בנגב, בסולידריות עם מאבק עובדי כי"ל. המאבק לבש אופי פוליטי, ולא רק איגוד-מקצועי, כשהעובדים החברים בליכוד שרפו את כרטיסי החבר שלהם במפלגה, במחאה על יחסה של ממשלת הימין, שאינה מתייצבת לצידם. שוחחנו עם מאיר בביוף, יו"ר מרחב הנגב של ההסתדרות, על המאבק ומטרותיו.

יו"ר ההסתדרות בנגב, מאיר בביוף, בשיחה עם עיתונאים על מאבקם של עובדי כי"ל (צילום: מרחב הנגב של ההסתדרות)

מה מקווים העובדים להשיג במאבק?

כבר למעלה מחודש אנחנו מצויים בסכסוך עם הנהל כי"ל, בעקבות תכניתה לפיטורי מאות עובדים. 850 עובדי תרכובות ברום שובתים במחאה, ואליהם הצטרפו – מאז סוף פברואר – גם למעלה מאלף עובדי מפעלי ים המלח. בסך הכול, מדובר בשביתה של כאלפיים עובדים, אשר נעלו את שערי המפעלים על סורג ובריח. לא זכור מאבק עובדים בהיקף כזה בדרום הארץ.

זה מאבק חסר תקדים. אני מנהל מאבקי עובדים בנגב ובכלל כבר שנים רבות, ומעולם עוד לא ראיתי מאבק כה קשה, הנסוב סביב שאלות אידיאולוגיות. גם ההנהלה מבינה שמדובר בשאלה ערכית, והיא מקדישה משאבים רבים כדי לנגח את העובדים במטרה להכניע אותם.

הדבר החמור הוא, שזה לא יסתיים במהרה. מנהלי כי"ל החליטו לשים את כל כובד משקלם כדי לנצח בעימות בינינו לבינם, משום שהם מבינים שמהות המאבק היא על עתיד העבודה המאורגנת בישראל, אותה הם מקווים לשבור. הנהלת החברה השקיעה מאות מיליוני שקלים במאבק הזה, כדי לשבור את הכוח של ועדי העובדים ושל ההסתדרות. הם קוראים לזה "הזכות לנהל", ואנחנו קוראים לזה – "הזכות להתעלל". מדובר במתן סמכות להנהלה לפטר בשרירותיות עובדים צעירים, בעלי משפחות, מהיום למחר, ולפגוע בביטחון התעסוקתי של העובדים.

יש נכונות מצד העובדים ל-"פרישה מרצון"?

אנחנו לא מתנגדים לפרישה מרצון. ולראייה – בין העובדים בגילאי 55 ומעלה, יש מי שנענו להצעת ההנהלה לצאת לפרישה מוקדמת. לא רק שלא מנענו זאת מהם, אלא שעודדנו את מי שמרגיש שהצעת ההנהלה לפרישה מוקדמת מתאימה לו – שיחתום. עד כה, חתמו 28 עובדים בלבד. אבל המאבק בכי"ל אינו על פרישה מרצון, אלא על העיקרון שלא מפטרים סתם כך עובדים, לא משליכים משפחות שלמות לאבטלה.

האם מתנהל משא-ומתן עם ההנהלה?

בשבוע שעבר חידשנו את המשא-ומתן למשך יומיים, ואז נחשפו כוונות ההנהלה. הם הניחו  על שולחן המו"מ מסמך, שמשמעותו – ביטול ההסכמים הקיבוציים הנהוגים בכי"ל מזה 80 שנה. העובדים לא מוכנים לזה וההסתדרות לא מוכנה לזה, ולכן המאבק נמשך ביתר שאת.

ההנהלה מעוניינת לייבש את העובדים מבחינה כלכלית, אולם היא נכשלת בכך. במהלך חג הפורים התקיים קרנבל פורים גדול ברחבת המשרדים של מפעלי ים המלח בבאר-שבע, לשם הגיעו אלפי עובדים עם משפחותיהם. במסגרת הקרנבל חילק ועד העובדים של תרכובות ברום "דמי פורים" בשווי 7,000 שקלים לעובדים השובתים. אלה לא היו כספים שהגיעו מקרן השביתה של ההסתדרות, אלא ביטוי ליכולותיו הכספיות של הוועד עצמו. ועד העובדים הקים קופה פנימית שתיתן מענה לאי-תשלום המשכורות בידי ההנהלה, והעביר לקופה תקציבים שתוכננו לטיולים ולרווחת העובדים. המוראל בקרנבל פורים היה גבוה והאווירה היה לוחמנית. איש לא נשבר. להיפך: הרצון נחוש לשבור את התכנית הדרקונית של ההנהלה.

ברגע שיחלו הפיטורים בפועל, נחריף את המחאה ונפנה את הביקורת באופן אישי כלפי כל המנהלים הבכירים בכי"ל, וכן כלפי ראש הממשלה.

האם ביקורת כלפי נתניהו, סמוך לבחירות לכנסת, אינה שנויה במחלוקת בין העובדים?

לא רק שההתמקדות בנתניהו אינה שנויה במחלוקת בין העובדים, אלא מובילים אותה דווקא אותם עובדים שהם ליכודניקים שרופים –  מדימונה, מבאר שבע, מירוחם ומערד. באיזה להט הם מדברים על כך שראש הממשלה נטש אותם וכי צריך להחזיר לו כגמולו! עובדי כי"ל החליטו להאשים את מי שנתנו לו את קולם במשך שנים, וכעת – הוא מפקיר אותם ונוסע לנאום נאומי-סרק בוושינגטון, במקום לטפל בבעיות שלהם.

הריאיון עם מאיר בביוף מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"