פעם, לאחר מלחמת לבנון הראשונה, סיפרו חיילים על זוועותיה, וכך נולד הביטוי "יורים ובוכים". התסריט הזה חזר על עצמו השבוע, כאשר היומון "הארץ" ובעקבותיו – כלי תקשורת אחרים, הביאו עדויות של חיילים על הריגתם של אזרחים פלסטינים ועל הרס ברוטלי במהלך מלחמת עזה.

 החיילים, בוגרי המכינה הקדם-צבאית ע"ש רבין באורנים, סיפרו בשיחה שהתקיימה ב-13 בפברואר על תקריות, אשר במהלכן חיילים הרגו נשים וילדים, ועל השחתת רכוש של משפחות פלסטיניות, שבבתיהן התנחלו.

הנה כמה מהעדויות, כפי שפורסמו ב"הארץ" (20.3):

"בהתחלה ההגדרה הייתה להיכנס לתוך בית. היינו אמורים להיכנס עם רכב משוריין שנקרא 'אכזרית', לפרוץ לתוך הדלת התחתונה, להתחיל לירות בפנים ואז… אני קורא לזה לרצוח. בעצם היינו צריכים לעלות קומה-קומה וכל בן אדם שאנחנו מזהים, לירות בו".

"אחד הקצינים שלנו, מ"פ, ראה מישהי עוברת על איזה ציר, זקנה, מבוגרת. היא הלכה בטווח די רחוק, אבל מספיק כדי שתוכל להוריד את מי שאתה מזהה שם. אם היא חשודה, לא חשודה, לא יודע. בסוף הוא העלה אנשים לגג, כדי להוריד אותה עם הקלעים. מהתיאור של הסיפור הזה, פשוט הרגשתי שזה רצח בדם קר".

"המ"מ שחרר את המשפחה ואמר להם לקחת ימינה. אמא אחת ושני ילדים לא הבינו ולקחו שמאלה, ושכחו להודיע לקלע שעל הגג ששיחררו אותם וזה תקין והוא… אפשר להגיד שהוא פעל כמו שצריך, כמו שנתנו את ההוראות… הוא ירה בהם ישר, אני לא יודע אם הוא ירה לרגליים או משהו כזה, בכל אופן בסופו של דבר הוא הרג אותם".

"אצלנו הייתה הוראה באיזשהו יום – כל הציוד, כל הרהיטים, פשוט לנקות את כל הבית. זרקנו הכל דרך החלונות, כדי לפנות מקום. כל תכולת הבית עפה החוצה דרך החלונות".

בתגובה לתמליל השיחה, שהועברה לצה"ל, הודיע דובר צה"ל, כמה לא מפתיע, כי אין לו ידיעות התומכות באירועים המדוברים. הדובר גם אמר, שצה"ל יתחקר את האירועים "במידת הצורך". אין ספק, יהיו תחקירים של צה"ל. שהרי מה שהצבא והממשלה פוחדים ממנו באמת אינו דעת הקהל בישראל, אלא בית הדין הבינלאומי בהאג.