מסע הלוויה של האמן הפלסטיני הנודע סלימאן מנסור, שהלך לעולמו ביום שני בגיל 79, נערך אתמול בכנסייה האנגליקנית בביר זית, עיר הולדתו, שבה נטמנה גופתו. מנסור היה אחד האמנים הפלסטינים הבולטים והמשפיעים, והיה מזוהה במיוחד עם הציור "ג'מל אל-מחאמל" ("הגמל נושא המשאות") מ-1973, שהפך עם השנים לאחד הדימויים המוכרים באמנות הפלסטינית. בציור נראה סבל ערבי זקן וכפוף הנושא על גבו שק המכיל בתוכו את הבניינים ואת אתריה הקדושים של ירושלים. הכרזה זכתה להצלחה גדולה בקרב הפלסטינים.

במשך יותר מחמישה עשורים עסק מנסור ביצירתו בזהות הפלסטינית, באדמה, בירושלים, במורשת, בלבוש הפלסטיני ובעצי הזית. עבודותיו זכו להכרה בפלסטין ובעולם והפכו לחלק מרכזי מהזיכרון החזותי והלאומי הפלסטיני.

מנסור, יליד ביר זית שליד רמאללה, למד באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים והיה ממייסדי אגודת האמנים הפלסטינית ומנהלה מ-1986 עד 1990. בשנת 1994 השתתף בהקמת מרכז אל-ואסיטי לאמנות בירושלים המזרחית, ובהמשך ניהל אותו במשך כמה שנים. הוא היה שותף גם להקמת האקדמיה הבינלאומית לאמנות בפלסטין, לימד במוסדות תרבות ובאוניברסיטאות והציג בתערוכות רבות בארץ ובעולם.

ב-1980 נסגרה בידי שלטונות הכיבוש תערוכה משותפת שלו ושל נביל ענאני ועיסאם בדר בגלריה 79 ברמאללה, שעות אחדות לאחר פתיחתה. בהמשך זומנו האמנים לחקירה ונדרשו להימנע מיצירת ציורים פוליטיים. מנסור סיפר על האיסור להשתמש בצבעי הדגל הפלסטיני – אדום, ירוק, שחור ולבן – איסור שהוביל לכך שהאבטיח הפך לדימוי עוקף צנזורה. עם השנים הפך האבטיח לאחד הסמלים החזותיים המזוהים ביותר עם הזהות וההתנגדות הפלסטינית.

משרד התרבות הפלסטיני ספד לו והגדיר אותו אחד מעמודי התווך של האמנות הפלסטינית העכשווית. בהודעת המשרד נמסר כי יצירתו של מנסור הפכה במשך השנים לחלק מהזיכרון הלאומי הפלסטיני והשפיעה על דורות של אמנים. יצוין כי מנסור זכה במהלך חייו בפרסים ובהוקרה בפלסטין ומחוצה לה, ובהם פרס אונסק"ו לתרבות ערבית ופרס הנילוס ליוצרים ערבים.

ח"כ עופר כסיף (חד"ש) ספד לאמן הוותיק ומסר: "הלב עצוב על לכתו של סולימאן מנסור, האומן הפלסטיני המוכר והמוערך שהותיר אחריו לא רק יצירות אמנות, אלא עדות שלמה ועמוקה לזיכרון, לאדמה, לזהות ולמאבק הפלסטיני. במשך עשרות שנים הפך מנסור במכּחולו המיוחד את ההיסטוריה של העם הפלסטיני לדימויים שנחרתו בתודעתם של דורות".

לדבריו, "מותו של מנסור הוא אובדן גדול לעולם האמנות והתרבות הפלסטינית. יצירתו תמשיך לשאת את המסרים החשובים ביותר על הסומוד וההתנגדות לכיבוש ולעוול, על מצבו, חששותיו וחלומותיו של הפלסטיני, גם לאחר לכתו. היא תמשיך לספר על עם, על מולדת ועל זיכרון".