יום האישה: תוך שמונה שנים גדלו ב-3.5% פערי ההכנסה בישראל בין עובדים לעובדות

הפער בהכנסה החודשית הממוצעת של נשים וגברים שכירים גדל מ-31.7% בשנת 2015 ל-35.2% בשנת 2022 – עלייה של 3.5% בתוך שמונה שנים. כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפורסמו אתמול (חמישי) לקראת יום האישה הבינלאומי שיצוין מחר (שבת) ה-8 במארס.

מהנתונים עולה שגם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים (בגיל 15 ומעלה) נמוך מגברים. בשנת 2024 הגיע שיעור זה לכ-60%, לעומת 66% בקרב גברים. לעומת זאת, אחוז הנשים שיעור האבטלה היה נמוך – 2.8% בלבד, לעומת 3.1% בקרב גברים. לפי נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2024 חיו בישראל כ-5 מיליון נשים. 31.2% מהן עד גיל 17, 54.4% בנות 64-18, ו-14.4% בנות 65 ומעלה. בשנת 2023, בקרב תלמידי כיתות י"ב שיעור התלמידות הזכאיות לתעודת בגרות היה גבוה משיעור התלמידים – 75.4% לעומת 66.4%, בהתאמה.

גם שיעור העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, שהם המועמדים הפוטנציאלים ללימודים גבוהים בקרב הנשים היה גבוה יותר מהשיעור בקרב הגברים – 63.3% לעומת 54.6%, בהתאמה.

בשנת הלימודים תשפ"ג (2023-2022) כשני-שליש ממקבלי תואר ראשון ממוסדות להשכלה גבוהה בישראל היו נשים. בקרב מקבלי תואר ראשון במדעים המדויקים נשים היוו מיעוט, אך עדיין הראו שיעורים מרשימים- 42% נשים במדעים הפיזיקליים, 34.7% בהנדסה ואדריכלות ו-33% במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, כשבתחום מדעים ביולוגיים וחקלאות היה רוב נשי מובהק (כ-68%). מגמה דומה נראתה גם בשיעור מקבלי התואר השלישי במוסד אקדמי בישראל (דוקטורט) באותה שנה- 55% נשים. עוד באותה שנה, חלקן של הנשים בקרב מועסקים בעלי משלח יד אקדמי הגיע לכ-56%. לעומת זאת, כשנשים מגיעות לשוק התעסוקה, מצבן עגום הרבה יותר. חלקן של המנהלות מכלל המנהלים במשק הגיע ל-31.7% בלבד – פחות משליש. בתחום ההייטק עבדו כ-148 אלף נשים ב-2024, לעומת כ-277 אלף גברים – 34.8% נשים בלבד.

על פי מרכז אדוה, פערי השכר בין גברים לנשים בישראל נותרו גבוהים ויציבים בעשור האחרון. שימור הפערים בקרב שכירים מבטיח בתורו את העמקת הפערים המגדריים לאחר גיל פרישה. ההשלכות השליליות של פערים אלו מחייבות צעדים לצמצום אי-השוויון בשכר ובהכנסות מפנסיה, כך פרסמה חוקרת המרכז, אלינה רוזנפלד

בשנת 2022, מוקמה ישראל במקום הרביעי בין  מדינות הקפיטליסטיות החברות בארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (ה-OECD) בפערי השכר המגדריים, עם פער של  20.8%  – כמעט כפול מהממוצע במדינות הארגון, שעמד על 11.4%.  בשנת 2010, ובשנת 2015, הפער עמד על 20.4%, מה שמעיד על היעדר שינוי משמעותי לאורך יותר מעשור. "במילים אחרות – גם את יום האישה הנוכחי לא נוכל לציין בידיעה שחל שינוי לטובה במעמדן היחסי של נשים בשוק העבודה", ציינה רוזנפלד.

יצוין שפערי השכר המגדריים בישראל משתנים בין היתר בהתאם לגיל וללאום. כך, השכר החציוני בקרב שכירים יהודים המועסקים במשרה מלאה עולה עם השנים ומגיע לשיאו בקבוצת גיל 54-45. הפערים המגדריים בקבוצה זו מתרחבים עם הגיל ומגיעים לשיא של 33% לקראת גיל פרישה. לעומת זאת, שכירים ערבים משתכרים שכר נמוך יותר,  והפער המגדרי בקרבם מגיע לשיא של 33% כבר בקבוצת הגיל 44-35. הנתונים מדגישים את הנחיתות הכפולה של נשים ערביות – בגילאים בהם שכרן החציוני הוא הגבוה ביותר (44-35), השכר שלהן נמוך בכ-32% מהשכר של הנשים היהודיות בקבוצת הגיל המקבילה.

לדברי החוקרת "חסמים מבניים בשוק העבודה, לצד נורמות חברתיות והאחריות לעבודות משק הבית שעדיין מוטלת במידה רבה על נשים, מובילים להיווצרות פערים בהזדמנויות תעסוקה ואלו מתורגמים בתורם לפערים בשכר. לקראת גיל הפרישה, פערים אלו מתעצמים מה שמותיר את הנשים חשופות יותר לסיכון לעוני, לתלות כלכלית במערכת הביטחון הסוציאלי ובבני זוג או בני משפחה אחרים, ולחסמים בפני קבלת טיפול רפואי איכותי ועוד. הקשיים שחוות נשים מבוגרות מקרינים על נשים בגילאי עבודה, בשל הציפיה החברתית מהן לשמש כמטפלות עיקריות בבני משפחתן. מצב זה יוצר מעגל המשמר פערים ומהווה חסם נוסף לשילוב שוויוני של נשים בשוק העבודה".

"צמצום פערי השכר בגילאי העבודה יכול לתרום משמעותית לצמצום פערים כלכליים ועוני בקרב האוכלוסייה המבוגרת. מעבר לכך, בחינה מחודשת של מדיניות הביטוחים הפנסיוניים עבור עובדים המועסקים במשרות חלקיות או זמניות, וכן בתקופות היעדרות בשל לידה וטיפול בילדים קטנים, עשויה לתרום תרומה חשובה לרווחת הנשים בגיל פרישה", הדגישה.