ב-30 במארס יציינו האוכלוסייה הערבית והכוחות הדמוקרטיים היהודיים 40 שנה למאבק המתמשך עד היום נגד נישול האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בישראל מאדמותיה.
המאבק נגד הנישול מהקרקע התחיל ביום קום המדינה, כאשר קברניטיה הזניחו את פיתוח הכפרים הערביים וכוננו את הממשל צבאי שנמשך עד שנת 1966. השלטון יזם את הנישול מהקרקע כחלק מהפרויקט הציוני ובמטרה לגרום להפיכת הערבים בישראל ל"חוטבי עצים ושואבי מים", כפי שניסח בשעתו אורי לובראני, יועץ ראש הממשלה ענייני ערבים.
מנהיג מק"י המנוח, תאופיק זייד, בעצרת המונית לקראת יום האדמה (צילום: זו הדרך)
מול המדיניות הגזענית הזו ניצבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), בקרב הציבור ובכנסת, עם חבריה היהודים והערבים, והובילה את המאבק נגד הממשל הצבאי, נגד הנישול ולמען שלום ושוויון.
הוועדים שקדמו ליום האדמה
במסגרת המאבק בהפקעת האדמות, נערכה בעכו ב-1961 ועידה נגד הנישול שייצגה את כלל האוכלוסייה הערבית. אך למרות ניצניה של ההתנגדות המאורגנת, הממשלות המשיכו בנישול. מול מדיניות זו הקימה האוכלוסייה הערבית בהנהגת מק"י ב-1974 את הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות ושנה לאחר מכן – את של הוועד הארצי להגנה על האדמות הערביות בישראל ואת הוועדים המקומיים והאזוריים.
לוועד הארצי נבחרו נציגי ציבור ונציגים של בעלי קרקעות מכל האזורים. בהנהגת הוועד הארצי נטלו חלק הכומר שחאדה שחאדה (יו"ר), והחבר סליבא ח'מיס (מזכיר). בשלב מאוחר יותר נבחר פדל נעאמנה לתפקיד המזכיר. כותב שורות אלה היה חבר הועד הארצי והוועד במחוז המשולש רבתי.
פדל הצטיין בעבודת שטח, בקשר עם הוועדים האזוריים והמקומיים, ובביצוע ההחלטות באופן שכל חברי הוועד ברכו עליו. על חשיבות תפקידו מעידה החלטת השלטונות לעוצרו במעצר מונע בניסיון לטרפד את הצלחת יום האדמה הראשון. אבל מיד עם שחרורו מהמעצר המשיך במאבקו העיקש למען השלום והשוויון ונגד הנישול מהקרקע.
חיים של מאבק
פדל נולד במשפחה כפרית ענייה בכפר עראבה בגליל. למרות הצלחתו בלימודים, לא יכלה המשפחה לממן את לימודיו לאחר סיום כתה ח'. בעוד שכמה מבני גילו למדו בתיכון בנצרת, הציע לו אביו לעבוד אצל מסגר באותה עיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
כך היה פדל למסגר שעבד בישובים היהודיים והערביים. בעת שעבד בחיפה, הכיר חברי בנק"י, והגיע למסעדה שהקימו חברי המפלגה בשם "קות אל–כאדחין" (מסעדת העמלים). הוא הצטרף למק"י בשנת 1961.
בשנת 1968 נבחר כנציג מק"י במועצה המקומית בכפר עראבה. המועצה בחרה בו כסגן יו"ר המועצה ללא שכר. בשנת 1993 נבחר לתפקיד יו"ר המועצה המקומית כנציג של המפלגה וחד"ש, ושימש בתפקידו זה עד 1998. בוועידה התשע עשרה של המפלגה (פברואר 1981) נבחר כחבר מועמד לוועד המרכזי, ושתי הוועידות לאחר מכן – לחבר הוועד המרכזי של מק"י.
פדל נעאמנה היה אדם צלול, פיקח, איש רעים ובן שיח נהדר. הוא פעל מתוך שכנוע עמוק בדבר חשיבות עמדותיה ודרכה של המפלגה הקומוניסטית לשני העמים. ערב הבחירות לכנסת ה-16 (2006), כאשר כבר היה חולה, אמר לחברים שביקרו אצלו: "אני רוצה למות בדרכי הקומוניסטית, בדרך של חד"ש", וכך היה.
ליד קברו ספדו לו מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב של האוכלוסייה הערבית, עלי עאסלה, יו"ר מועצת עראבה הנוכחי מוחמד עבר נסאר, יו"ר המועצה הקודם מטעם חד"ש וחברו של פדל, ואחרים.
הירחון "אלאצלאח לתרבות", שאני עורכו, הקדיש לפדל נעאמנה את תמונת השער ואת מאמר המערכת בגיליונו האחרון, זאת כאות כבוד למפעלו, ולפעילותו כאיש תרבות, שהיה קורא באופן סדיר נושאים תרבותיים ופוליטיים. לקרוא, אמר פדל, זה חלק מהמאבק.
מופיד סידאווי
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
