נכתב על ידי ד"ר אורלי שנקר, מרכזת הוראה באוניברסיטה הפתוחה וחברת נציגות סגל ההוראה ב"כוח לעובדים". המאמר פורסם באתר "קפה דה-מרקר".
"ידע הוא כוח": לפני ארבע מאות שנה, כשטבע פרנסיס בייקון אמרה זו, סברו אנשים שידע הוא לא רק מפתח לשגשוג טכנולוגי וכלכלי, אלא גם לאושר אישי ולצדק חברתי. מאז, התפכחנו. ראינו טכנולוגיות בשירות הרשע והעוול, וידע בשירות השחיתות והניצול. התפכחותנו הפכה אותנו לציניים. אנו מגחכים גיחוך מר אל מול אידיאלים של צדק, כאילו הם שריד אנאכרוניסטי, אשר מי שדבק בהם לא מבין איפה הוא חי.
ולמרות זאת, בשביתה האחרונה באוניברסיטה הפתוחה (שנסתיימה ביום ראשון, לאחר כשבעה שבועות) נתקלתי בחבורת אנשים משכילים ומתוחכמים, שהציניות נמאסה עליהם, כשם שנמאסו עליהם העוול והניצול. הם חרתו על דגלם מילים ארכאיות כמו צדק, כבוד, חמלה, נדיבות, ואפילו סולידאריות. האנשים המשונים הללו באו מקרב סגל ההוראה הזוטר באוניברסיטה הפתוחה (מרכזים ומנחים), ומקרב "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", שבמסגרתו בחרנו להתארגן כדי לדרוש תנאי העסקה הוגנים לנו ולחברינו. האנשים הללו, מתנדבים חסרי ניסיון בקרבות פוליטיים, שחונכו להיות אנשי רוח ועט, קמו לעשות מעשה. נחושים, וגם – סליחה על הביטוי – צודקים, הם עומדים אל מול סוללת מנהלים מקצועיים ויועציהם המעניקים שירות למרבה במחיר (והמחיר הוא גבוה), ואומרים: עד כאן.
אחרי ששנים רבות התנהלה האוניברסיטה הפתוחה באמצעות חוזים אישיים, נקעה נפשו של סגל ההוראה מכך שמתייחסים אליו כמו אל חיילי בדיל, שאפשר להזיזם מפה לשם בלי לשאול לדעתם, לפטרם מדי סמסטר ולשנות את היקף משרתם בתנודות של עשרות אחוזים מעלה ומטה עם כל שינוי בהרשמות, ולהעסיק רבים מהם במשך שנים ארוכות בלא זכויות סוציאליות. עבור ההנהלה, זוהי שיטת ניהול קלה ונוחה, שבה אין צורך לתכנן מראש את מערך ההוראה ומשאבי האנוש: סגל ההוראה משמש בולם הזעזועים של האוניברסיטה, ונשכר ומפוטר בהתאם להרשמות. קבוצה של 1300 אישה ואיש, הנושאים על גבם את ההוראה באו"פ במסירות ובכישרון, בעלי תאר שני ואף שלישי, שרבים מהם
בפברואר 2008 התכנסו 120 מנחות ומנחים (מתוך כאלף) באולם בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב, והכריזו על הקמתו של ארגון עובדים באוניברסיטה הפתוחה. זמן מה לאחר מכן הצטרפו אליהם המרכזים (המונים כ-300 אישה ואיש). חלוצי ההתארגנות חרשו את 50 מרכזי הלימוד הפזורים ברחבי הארץ והפיצו את השמועה, ותוך חודשים הצטרפו אליהם מאות חברים, עד שהארגון הפך לארגון היציג של סגל ההוראה (מרכזים ומנחים).
בחרנו להתארגן במסגרת "כוח לעובדים" מפני שזהו ארגון דמוקרטי. שלא כמו ההסתדרות, כוח לעובדים מאפשר לנציגות המקומית לנהל את המשא ומתן ולקבוע את תנאי העסקתם, ועל כן האינטרסים של העובדים בלבד הם אלה שמיוצגים על ידי צוות המשא ומתן. בניגוד להסתדרות, פעילי כוח לעובדים הם מתנדבים, ועל כן דמי החבר הם כמעט סמליים. בשונה מההסתדרות, כוח לעובדים מייצג את החלשים באמת. (הארגון מייצג קבוצות כמו מפעילות המשפחתונים שאותן מעסיק משרד התמ"ת בתנאי ניצול מחפירים, עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון, וכדומה.) אנו מקבלים יעוץ משפטי חינם אין כסף מהקליניקה למשפט ורווחה באוניברסיטת תל אביב, ובוודאי זכור ניסיונה המביש של הנהלת האו"פ לגזול מאיתנו יעוץ משפטי זה באמצעות פנייה להנהלת אוניברסיטת תל אביב, פנייה שזכתה לקיתונות של גינוי בארץ ובעולם ועל כן בסופו של דבר נדחתה על ידי אוניברסיטת תל אביב.
מדוע פתחנו בשביתה לפני כשבעה שבועות? דרשנו מן ההנהלה את הדרישה האלמנטארית להכריז, כי אם וכאשר נגיע להסכמה על תנאי העסקה הוגנים לסגל ההוראה, יעוגנו תנאים אלה במסגרת המחייבת של הסכם קיבוצי, כמקובל באוניברסיטאות בארץ. ההנהלה סירבה להתחייב לכך. אין כסירוב זה כדי להעיד על כך, שההנהלה לא הפנימה שחדלנו להיות חיילי בדיל חרישיים, ומהיום עליה לפעול תוך הסכמה איתנו והתחשבות בדעתנו וברצוננו. דרישה אלמנטארית זו זכתה לתמיכה חד משמעית מחברי כנסת ואישי ציבור מכל הקשת הפוליטית, ובראשם וועדת הכספים וועדת החינוך. רק משהתערבה ות"ת
(הועדה לתקצוב ותכנון), החולשת על תקציבי האוניברסיטאות, נאותה ההנהלה להיעתר לדרישתנו. ברגע שהשגנו את מבוקשנו, השהינו את השביתה. כעת נותר למלא את המסגרת המחייבת, של הסכם קיבוצי בין ההנהלה לבין הארגון שלנו – "כוח לעובדים", בתוכן של תנאי העסקה הוגנים, תחת עינם הפקוחה של וועדות הכנסת, ות"ת, והמגשר פרופ' יצחק זמיר.
להצהרתה של הנהלת האו"פ כי היא מסכימה לחתור איתנו יחד לקראת הסכם קיבוצי, הצמידה ההנהלה הערה, כי בכל האוניברסיטאות האחרות מיוצג הסגל הזוטר על ידי ארגונים פנימיים, ובכך הביעה עמדה, יותר ממרומזת, על כך שהיא אינה ששה על כך שסגל ההוראה מיוצג על ידי "כוח לעובדים", וכי היא הייתה מעדיפה לנהל את המשא ומתן עם ארגון פנימי. הערה זו שוב מדגימה, שהנהלת האוניברסיטה הפתוחה עדיין מתייחסת לסגל ההוראה כאל ילדים סוררים שיש לחנכם וללמדם כיצד להתנהג. בל תטעה הנהלת האו"פ: בחרנו את נציגינו בשום שכל, ויותר מכך: על בסיס של ערכים מוסריים. אלה הם נציגינו, לא נחליפם, ואיתם ייחתם ההסכם הקיבוצי.
התארגנות העובדים באוניברסיטה הפתוחה מלמדת, שידע אקדמי מעניק למחזיקים בו כוח, אך על מנת שכוח זה ייצר מנהיגות חברתית ומוסרית, יש לצרף אליו חתירה לערכים של צדק, כבוד והגינות. חתירה זו לא תמה.
