האלוף (מיל׳) יאיר גולן, העומד בראש מפלגת ״הדמוקרטים״, וצ׳ק פרייליך, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי וסגן ראש המל״ל לשעבר, פרסמו בשבוע שעבר מאמר בעיתון "הארץ" (15.10) בו הם מציגים ״כמה אבחנות ביחס למלחמה עד כה והמלצות למהלכים של ישראל״.

מאמר קצר זה, הכתוב בלשון מיליטנטית וקרה, רווי אמירות בעייתיות במקרה הטוב, כמו: ״החמאס אחראי לאסון הכבד בהיסטוריה הישראלית מאז 1948, אך גם הפלסטינית״. האם החמאס, אשר הוקם רק בשנת 1987, אחראי לאסון הכבד ביותר בהיסטוריה הפלסטינית? שום מילה על הכיבוש הישראלי הנמשך עשרות רבות של שנים, אשר גוזל מהפלסטינים את זכויות האדם הבסיסיות ביותר; את זהותם; את אדמותיהם; את ההיסטוריה והחופש שלהם. אגב, הנכבה רק מרומזת, נמצאת בין השורות אם ממש מתאמצים למצוא אותה – אך אינה מוזכרת במפורש.

מיד אחר כך נכתב במאמר: ״ישראל עלולה לשקוע בכיבוש ממושך בעזה ובלבנון״. האירוניה מתפקעת – המילה כיבוש מוזכרת, אך לא כדי לתאר את המציאות הדיסטופית בשטחים הכבושים, אלא בכיבוש רצועת הביטחון בלבנון שגולן עצמו תומך בו בריש גלי.

האמירה היחידה שאפשר להסכים עמה במאמר זה היא: ״פתרון שתי המדינות עלול להיות הקורבן העיקרי של 7 באוקטובר. המלחמה חיזקה מגמות פופוליסטיות וכוחניות, חסרות חזון מדיני ארוך טווח״. אך מהו הפתרון החלופי  שמציעים גולן ופרייליך? לא בדיוק סיום המלחמה: ״המענה היחיד הוא היפרדות אזרחית, כולל סימון הגבולות העתידיים של ישראל, ובמקביל שימור חופש הפעולה המבצעי של צה״ל בכל השטח״. נראה כי גולן דורש נוכחות של צה״ל בכל השטח גם לאחר היפרדות. באיזה עולם סיום הכיבוש עולה בקנה אחד עם חופש פעולה של הצבא הכובש בשטח הכבוש. כך לא נראים סיום הכיבוש והיפרדות.

הניסיון להוריד את האחריות מישראל

בהצעה אחרת, המוזכרת לאחר מכן – ״הקמת קונפדרציה ירדנית-פלסטינית״, טוענים גולן ופרייליך: ״אין לדרוש מישראל לשאת במלוא האחריות לפתרון הסוגיה הפלסטינית, בעוד ירדן ומצרים, שהיו שותפות ליצירתה, פטורות מכך״. על הקהילה הבינלאומית לדרוש את סיום הכיבוש, ולהפעיל את מלוא לחצה, לרבות עצירת משלוחי הנשק, כדי לזרז תהליך זה. אך סיום הכיבוש על העם הפלסטיני הוא אחריות בלעדית של המדינה הכובשת, של ישראל.

ובאותו הקשר: האם גולן אינו מכיר את הצעת הליגה הערבית המונחת כבר שנים רבות על השולחן? האם לא שמע, ממש לא מזמן, את שר החוץ הירדני איימן ספדי, אשר הזכיר שהצעה זו קיימת ועומדת בעינה, תוך התחייבות של מדינות האזור הערביות לערוב לביטחונה של ישראל ולסייע בקידום הפתרון המדיני, המסתמך על סיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67׳, בצד ישראל?

גולן מכנה את מהלכי הלחץ הגוברים על ישראל מצד מדינות המערב כ-״אנטי ישראליים״. אך עצירה של משלוחי הנשק, סנקציות על מתנחלים והכרה במדינה פלסטינית – כל אלה הם חומת מגן ואמצעי הכרחי לחסימת הפשיזם הגואה במדינה ולסיום המלחמה הרצחנית בעזה. וכך, למרות כל המילים ששופך גולן בדבר הסדרים מדיניים, אין הוא מבטא רצון לסיים את המלחמה. מכאן שגולן בעצם אינו מציע אלטרנטיבה, אלא מספק מעין אסטרטגיה בעייתית ומפותלת המתחמקת מן המציאות, כזו אשר אינה מבטאת אופוזיציה לממשלה הקיימת והתנגדות למלחמה המתדרדרת.

עוד מאותו דבר

סיום המלחמה הוא הדבר הדחוף ביותר שיש לעשות, ולאחר מכן סיום הכיבוש. אך גולן קורא ל-״צבא ותקציב ביטחון גדולים יותר וגישה התקפית יותר״. כך לא מסיימים מלחמה; כך מרחיבים אותה. ״חובה לקיים כוח-מחץ יבשתי, כי זה מה שמכריע מלחמות״. האמנם? האם צה״ל עם תקציבו הגדל משנה לשנה הכריע כך מלחמות? האם הוכרע הסכסוך הישראלי-פלסטיני? האם הגדלת הצבא עצרה את שפיכות הדמים? כמובן שלא. שימור גישה התקפית ונוכחות הצבא בשטח הם דלק להמשך הסכסוך והמלחמות. לדרוש יותר כוח, יותר צבא, יותר תקציבי ביטחון, יותר התקפיות – זה להשתמש ברעל כתרופה. צריך לשאול: את מי בדיוק גולן מנסה למחוץ? העם הפלסטיני היושב בעזה נמחץ כבר מעל לשנה, יחד עם החטופים, וכעת נמחצים גם אזרחי דרום לבנון. מיותר להזכיר שוב את הפלסטינים החיים תחת אותו כוח-מחץ בשטחים הכבושים מאז 1967.

מימוש הצעותיהם של גולן ופרייליך לא יחולל שינוי במצב הקיים. הן קרובות יותר למה שעלול לקרות כל עוד ממשלת הימין, מתדלקת המלחמה, תמשיך בשלה. מכאן שגולן אינו אופוזיציה לממשלה. הוא אינו מתנגד למדיניות הנוכחית, לה הוא אמור לכאורה להתנגד באופן נחרץ.

עינינו הרואות, כי בראש השמאל הציוני עומד גנרל עם עמדות המקדשות כוח, והמנופף בעמדות אלה כדי למצוא חן בעיני קהל ימני יותר. אסטרטגיה כזו מבטאת את הרצון האינהרנטי של השמאל הציוני רובו ככולו, גם אם במילים מכובסות, לשמר את העליונות היהודית בשטח.

במצב המלחמה אין שום ״מגמות חיוביות״, כמו שטוען גולן בסוף דבריו. אנו טובעים עמוק יותר בבוץ ובדם. המשך הלחימה בכל החזיתות, כפי מציע גולן, מרחיקה אותנו מן המטרה הנעלה שהיא – חיים של שלום ושותפות. הדרך האופוזיציונית המועילה היחידה היא שותפות יהודית-ערבית הרואה את כולם כשווים; כזו המתנגדת למלחמה וחותרת לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל.