הכרזתו השחצנית והאנטי–דמוקרטית של אביגדור ליברמן, שר הביטחון (10.11) כי יפעל כדי שח"כ (חד"ש) איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, לא יהיה חבר כנסת, קשורה ולא קשורה לתוצאות הבחירות בארצות–הברית. היא אינה קשורה בהיותה עוד איום בשרשרת האיומים והמעשים נגד השמאל, האזרחים הערבים והדמוקרטיה; אך היא קשורה, כביטוי סמלי לרוח התזזית שאחזה במחנה הימין הסיפוחיסטי למשמע בחירתו של טראמפ לנשיא. שרים מהבית היהודי וח"כים מהליכוד תבעו באותה הזדמנות שהממשלה, כלומר נתניהו, יודיעו על השלכת רעיון שתי המדינות לפח, על סיפוח התנחלויות ועל בנייה של רבבות דירות בגדה המערבית ובירושלים המזרחית.
ליברמן ומרעיו בימין נתפסים בדרישותיהם לדברים שאמר טראמפ במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ול'מסמך המדיניות' שפרסמו שניים מיועציו (ג'יימס גרינבלאט ודייוויד פרידמן) שבועיים לפני הבחירות. באותו 'מסמך' אימץ מטה טראמפ באופן מלא את תפיסות הימין הישראלי, לפיהן ישראל אינה כובשת, ההתנחלויות אינן מחסום להסדר והמו"מ עם הפלסטינים צריך להיות "ישיר וללא תנאים מוקדמים". לכך אפשר להוסיף את עמדותיו המתלהמות של ניוט גינגריץ', מועמד מוביל לתפקיד מזכיר המדינה בממשל טראמפ. גינגריץ', עוד אחד מנתמכי המיליארדר שלדון אדלסון, הכריז כבר לפני חמש שנים, כי לא קיים כלל עם פלסטיני וכי התהליך המדיני הוא אשליה.
בפועל יעברו, ככל הנראה, שבועות ואפילו חודשים, עד שממשל טראמפ ינסח מדיניות רשמית לגבי המזרח–התיכון, איראן, סוריה, הפלסטינים וישראל, ופרק זמן ארוך לא פחות עד שינקוט צעדים של ממש. כנשיא, טראמפ צפוי לטפח עם נתניהו יחסים קרובים של מתמסטלים משיקוי השנאה ושכרון הכוח. אולם על רקע הכרזותיו בדבר נקיטת מדיניות בדלנית, אין בציפיות די כדי להעריך, האם בפועל יבטל טראמפ את ההסכם ארוך הטווח עם איראן; ירחיב את ההתערבות הצבאית של ארה"ב בעיראק ובסוריה; יגבה הרפתקאות צבאיות של ישראל ואולי גם יעודד אותן.
לעומת זאת, ניתן ביתר בהירות להעריך, מה יחתור נתניהו להשיג מטראמפ. את ציפיות נתניהו (הנשענות על היכרות עם טראמפ, יועציו ומועמדיו לתפקידים הבכירים) שטח למעשה אלוף (מיל.) עמוס ידלין, מי שהיה ראש אמ"ן, המכהן כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי וכחבר במועצה הציבורית של עמותת אלע"ד.
במאמרו ("ידיעות אחרונות", 10.11), הגדיר ידלין את עידן טראמפ כ'חלון הזדמנויות' לממשלה להשיג שיתוף פעולה עם ארה"ב במתן לגיטימציה לבנייה בלתי–מופרעת בהתנחלויות בירושלים המזרחית; בהקפאת המאמצים להגיע להסדר קבע ישראלי–פלסטיני; באיומים על איראן ואפילו בהגעה "להסכמה שארה"ב מעניקה לישראל את כל היכולות המבצעיות", כלומר, תמיכה גם בפעולה צבאית נגד איראן; במה שידלין מנסח כ"אסטרטגיה שונה מול הרוסים והאיראנים" בסוריה, כלומר מעורבות צבאית אמריקאית ישירה גם בסוריה; בכינון ברית אסטרטגית בין שותפות ארה"ב באזור, לרבות סעודיה, טורקיה, מצרים, ירדן וישראל.
שיתוף הפעולה הרצוי עם ארה"ב בראשות טראמפ, ששרטט עמוס ידלין, אמור להשאיר בעינה את מדיניות אחיזת העיניים בדבר "שאיפה לשלום" תוך רמיסת זכויות העם הפלסטיני, חיזוק הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור וגיבוי מלא לכיבוש ולמלחמות שישראל תיזום. המשמעות היא – שעל שוחרי השלום יהיה להיאבק ביתר כוח להצלת העמים מהרפתקאות הכוח והכיבושים האימפריאליסטיות.
