"מדינות זרות שדדו, בזזו ואנסו את אמריקה", הכריז הנשיא דונלד טראמפ ביום רביעי שעבר בנאום שנשא בבית לבן בנוכחות מאות מוזמנים בדבר הטלת מכס על כל המדינות הסוחרות עם ארה"ב. כך, על כלל הסחורות המיובאות מסין הוטל מכס של 34%; על האיחוד האירופי – 20%. גם סחורות ממדינות אסיה השותפות באסטרטגיה הבינלאומית של האימפריאליזם האמריקאי כגון יפן, דרום קוריאה, טאיוואן והודו חויבו במכס של 18.5%. "ידידתה הגדולה של ארה"ב בעולם", ישראל, מופיעה ברשימת המדינות שעל סחורותיהן הוטלו המכסים הגבוהים ביותר: לסחורות מישראל נקבע מכס של 17%, שהוא, לפי הממשל, חצי משיעור המכס שהיא מטילה על סחורות אמריקאיות. לישראל יש עודף של 8 מיליארד דולר במאזן המסחרי עם ארה"ב, אך הסחורות מישראל הן פחות מאחוז אחד של סך כל הייבוא האמריקאי.

ממשלת הימין ניסתה למתן את הצעד של טראמפ והקדימה והודיעה על הורדת מכס על יבוא מארה"ב. שר האוצר וההתנחלויות, בצלאל סמוטריץ', ביטל בשבוע שעבר את המכס שנגבה מהיבוא האמריקאי, בייחוד בתחום החקלאות. ביטול המכס פוגע בחקלאים הישראלים, שרבים מהם כבר נפגעו קשות מאז פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר 2023.

אמנם היה ידוע שארה"ב תטיל מכס על סחורות מישראל, אבל בממשלה ובהתאחדות התעשיינים, ארגון המעסיקים הגדול המייצג את היצואנים הגדולים, הופתעו מגובה שיעורי המכס החדשים. רבע מכלל הייצוא הישראלי מופנה לארה"ב. בניגוד למדינות אחרות, בהן מדינות אסיה והאיחוד האירופי, אין בכוונת ממשלת נתניהו להטיל שיעורי מכס חדשים על הייבוא מארה"ב. סין, למשל, כבר למחרת הודעת הנשיא הטילה מכס בגובה של 34% על הייבוא מארה"ב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא גם האזרח האמריקאי בנג'מין ניתאי, המריא ביום שני מבודפשט לוושינגטון לפגישה עם טראמפ. נתניהו טען: "אני מקווה שאני אוכל לעזור בעניין המכסים. זאת הכוונה. אני המנהיג הראשון שנפגש עם טראמפ בנושא המכסים, ויש תור ארוך". למחרת בשעות הערב, במסיבת העיתונאים שנערכה בבית לבן הצהיר, טרמאפ שאין בכוונתו לצמצם או לבטל על מכסים החדשים המוטלים על ישראל. זאת, למרות הצגת החנופה של נתניהו, שהבטיח "לשוב לישראל כדי לבטל את המכסים האחרונים הקיימים ולמחוק את הגרעון בסחר עם ארה"ב". הבטחות על הנייר, כי כל המכסים כבר בוטלו ולא ניתן "למחוק את הגרעון בסחר", גרעון שנתי של 8 מיליארד דולר לטובת ישראל, בעקבות החלטת ממשלה. הפיכת נתניהו לילד כאפות של טראמפ דומה עד מאוד למסיבת עיתונאים אחרת, שנערכה עם נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי בסוף פברואר האחרון.

אבל נתניהו צדק – יש תור ארוך. אבל קדם לו חבר נוסף בלהקת המעודדים של הנשיא האמריקאי הימני הקיצוני: נשיא ארגנטינה חבייר מיליי טס עוד ביום חמישי שעבר כל הדרך מבואנוס איירס למיאמי כדי לדבר אל ליבו של אביו הרוחני. הוא הגיע לפלורידה על מנת לתפוס לשיחה את טראמפ שהגיע בוויקנד לאחוזתו כדי לשחק גולף. אך טראמפ השיב את פניו ריקם ומיליי שב כלעומת בא והסביר לעיתונאים: "לטראמפ היו בעיות עם הלו"ז"…

הייצוא הישראלי לארה"ב כולל בעיקר מכונות וציוד חשמלי, מכשירים אופטיים, מכשור רפואי וכירורגי ותרופות. סך כל הייצוא מישראל לארה"ב עומד על 34 מיליארד דולר, אך 14 מיליארד דולר מתוכם הם שירותים, שרובם הייטק, שלא יחויבו במכס. סוחרי הנשק ויצרניות הנשק והתחמושת המקומיים מצפים שהמכס לא יוטל גם על ענפים אלה. למרות שמאז פרוץ המלחמה בעזה רכשה ישראל בארה"ב כמויות אדירות של נשק, תחמושת, מטוסים ועוד בסכומים אגדיים, (שאותם אין הממשלה מוכנה לגלות) לא כלל טראמפ בחישוביו מרכיב זה בייצוא מארצו לישראל. חשוב להזכיר כי לפי הסכם הסחר החופשי הקיים בין שתי המדינות, מינואר 1995 בוטלו כל המכסים על מוצרי תעשייה ונותרו הגבלות בתחום החקלאי בלבד, שאותם כאמור סמוטריץ' ביטל.

ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, הביע חשש מפני השלכות מרחיקות לכת של שיעורי המכס החדשים שקבע טראמפ על המפעלים הישראליים: "זה צעד מדאיג עבור היצואנים הישראלים, שעלול לפגוע במקומות עבודה ולצמצם את הפעילות בשוק האמריקאי… ההחלטה עלולה לפגוע ביציבות הכלכלית של ישראל, להרתיע השקעות זרות במשק ולהחליש את כושר התחרות של החברות הישראליות בשוק האמריקאי".

 יותר מכס ופחות מיסים לעשירים

הצעד שנקט טראמפ הוא ללא תקדים במאה השנים האחרונות, לאחר עשרות שנים של גלובליזציה קפיטליסטית, בהובלת הממשלים האמריקאיים, הדמוקרטיים והרפובליקאיים. הגלובליזציה הובילה להאצת הצבר ההון בידי החברות הרב-לאומיות והעשירה את שכבת הבורגנות העליונה, דוגמת אילון מאסק – שותפו הקרוב של טראמפ בשלטון. למדיניות החדשה היגיון מעמדי ברור: טראמפ רוצה לגבות  שיעורי מכס  גבוהים  על מנת  לצמצם עוד יותר  את  שיעורי המס שמשלמים בעלי ההון. במילים אחרות: המכס שמטיל הממשל יסבסד את קיצוצי המס לעשירים.

ומה עם העובדים? עבור העובדים האמריקאיים, הגדלת המכס תוביל לייקור מוצרים רבים, בהם מוצרי יסוד. במקביל, ביטל טראמפ גם את ההסכם הקיבוצי של כמיליון עובדי הממשלה – כך שניתן יהיה לפטרם בקלות ובמהירות. מי שישלם את מחיר מדיניות הנבוט הקפיטליסטי של טראמפ יהיו העובדים בארצו והמוני פועלי ייצור ברחבי העולם.

כדרכה, ההסתדרות שותקת. אבל הקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים (שבר דוד, ראש ההסתדרות, הוא סגן היו"ר שלה) הזדרזה לפרסם הודעה לפיה "עם הטלת המכסים החדשים נפתחה מלחמת סחר עולמית. כתוצאה ממנה יושלכו מיליונים רבים לאבטלה, היוקר יעלה ויהיו לכך השלכות קשות על העובדים והצרכנים כאחד ברחבי תבל".  עוד הסבירה התארגנות העובדים הגדולה בעולם, כי הגלובליזציה כבר גרמה בעשורים האחרונים להאצה ללא תקדים ברווחיהם של התאגידים הגדולים יחד עם הורדה בשכר ופגיעה ברמת החיים של העובדים – גם בארה"ב.

 ובחזרה לאוניברסיטה העברית

ב-1977 העניקה האוניברסיטה העברית תואר דוקטור לשם כבוד לפרופ' מילטון פרידמן, מרצה לכלכלה וחוקר אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה ואבי הקפיטליזם הניאו-ליברלי. רבים התנגדו אז בארץ להענקת התואר. הפגנה של סטודנטים יהודים וערבים שנערכה בקמפוס הר הצופים בעת הטקס דוכאה ביד קשה בידי שוטרי משמר הגבול. הפרופסור לכלכלה דן פטנקין מהאוניברסיטה העברית השיב כך למבקריו: "אינני מסכים עם כל מה שפרופ' פרידמן אומר (הן בשטח של תיאוריה כלכלית, וכל שכן בשטח של מדיניות כלכלית), אך הנני גאה בכך שהאוניברסיטה העברית, כמו ועד פרס נובל, החליטה להביע את הערכתה להישגיו המדעיים המפליגים של פרופסור פרידמן, מבלי להיכנע לאיומים שמקורם בשיקולים פוליטיים ולא מדעיים".

התקופה הניאו-ליברלית, שפרידמן נמנה עם מעצביה, עמדה בניגוד חריף לתפיסת "הפשרה המעמדית" ששלטה בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. זו התאפיינה בהתחזקות של מעמד העובדים על חשבון האטה בתהליך צבירת ההון. האטה זאת הגיעה לשיא במיתון של אמצע שנות השבעים וסיכנה את ההון. ההתחזקות של הלכי רוח אנטי-ממסדיים בשנות הששים, גם בקרב העובדים ראו בעלי ההון סיכון נוסף.

אבל ההכנות האידיאולוגיות למתקפה על מעמד העובדים החלו מוקדם הרבה יותר: בתחילת התקופה של "הפשרה המעמדית" היו קבוצות בבורגנות שהתנגדו לה וחיכו להזדמנות לערער עליה. זו נתגלתה בימי המשבר הכלכלי שפרץ באמצע שנות השבעים. על כך כתב פרופ' דייוויד הארווי מניו יורק בספרו "קיצור תולדות הניאו-ליברליזם", אותו פרסמה  בעברית הוצאת מולד ב-2015.

בעידן הניאו-ליברלי הכל הפך סחורה בשוק הקפיטליסטי, גם שירותים ומשאבים ציבוריים, ומכאן "שיש להפריט הכל". ההפרטה מעצימה את ההון הפיננסי ובמקביל יוצרת "מלכודות חובות" הן של משקי בית והן ל כלכלות לאומיות. באותם ימים יושם גם שינוי במדיניות המס, כך ששכירים משלמים יותר מס יחסית להכנסתם – לעומת מעסיקיהם, אשר נהנים מהטבות מס גדלות, שבתורן פוגעות בהכנסות המדינה וגורמות קיצוצים מחריפים בתקציב המדינה, בשירותים לאזרח ובייחוד ברווחה, בדיור, בחינוך ובבריאות. ארגוני עובדים מוחלשים עד כדי חיסולם – מה שמאפשר את העמקת הניצול ומקסום הרווחים. הכל נעשה,כמובן, בשם החופש לבחור והחירות האינדיבידואלית – מושגים המככבים ברטוריקה הניאו-ליברלית של מילטון פרידמן.

 ניאו-ליברליזם על סטרואידים

הניאו-ליברליזם שרצה לקבור סופית את "הפשרה המעמדית", יושם במדינות בקפיטליסטיות המתקדמות תחת הגמוניה פוליטית של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות. הטראמפיזם מצידו אינו מעוניין לחסל את הניאו-ליברליזם, אלא להעמיקו. אך ישנם הבדלים ניכרים עקב המשבר הקפיטליסטי הפוקד מדינות רבות. בארה"ב למשל מוצא המשבר את ביטויו בחוב הלאומי ההולך ותופח ובגירעון שאין לו תחתית בסחר החוץ. זו במקביל להעברת מפעלי הייצור לפריפריה העולמית, לגידול באבטלה ולהעמקת הפערים החברתיים.

הטראמפיזם מנסה להתמודד עם המשבר באמצעות החרפת הדיכוי כלפי "המעמדות המסוכנים" (כפי שכונו העובדים במאה ה-19). תחילה מחריפים את הדיכוי של מיליוני מהגרי העבודה ובהמשך – של העבודה המאורגנת, שבארצו של טראמפ מאגדת רק אחד מכל 13 עובדים.

הטראמפיזם הוא גם שלטון ההון בצורה הכי גלויה ובלתי אמצעית. בנאומו המפורסם ב-19 בנובמבר 1863 בבית הקברות הצבאי בגטיסבורג, הבטיח הנשיא אברהם לינקולן "שלטון של העם, בידי העם, למען העם, לא יאבד מן הארץ". כעבור 160 שנה, נשיא ארה"ב ה-47, דונלד טראמפ, מקדם "שלטון על העם, בידי בעלי ההון ולמען בעלי ההון". לשם כך הוא חותר להסיר כל אסדרה (רגולציה) שמציבה מכשול בפני מקסום רווחים בידי המיליארדרים (ע"ע אילון מאסק); לעודד שיח גזעני-לאומני זהותני הזורע פילוג בקרב העובדים ומבטיח שליטה בהם בידי ההון על חשבון פגיעה במהגרי עבודה, נשים, להט"ב, שחורים ומיעוטים; לנקוט יד קשה נגד מי שעומד בדרכו; ולקדם מיליטריזציה של הכלכלה – קרי: השקעות הולכות וגדלות בתעשייה הצבאית בד בבד עם פרוטקציוניזם כלכלי כדי להגן עליה. יש המגדירים את "הדגם הטראמפיסטי" בכלכלה ובחברה כ"נציונאל-קפיטליזם".

 העמקת הסתירות מבית ובעולם

רבים סבורים שטראמפ והטראמפיזם אינם יותר מגחמות של איש אחד שהוא נשיאה של המעצמה האימפריאליסטית הגדולה והחזקה בעולם. אך השאלה איננה האם טראמפיזם הוא משנה סדורה או אידיאולוגיה מגובשת. צריך לשפוט את טראמפ ואת הטראמפיזם על מעשיהם.

תכלית המעשים – שיקום מעמדה של ארה"ב כמעצמה מספר אחת. לכן, לבד מהשאיפות האימפריאליסטיות-הקולוניאליות המוצהרות ("הריביירה בעזה", סיפוח גרינלנד ופלישה לתעלת פנמה), פועל הממשל לחיזוק חיל הים ברחבי העולם ובייחוד בעשרות הנמלים הצבאיים האמריקאיים הפזורים בכל היבשות.  זה כולל סיורים ימיים תכופים יותר, שיגור נושאות מטוסים לנמלים אלה ועוד.

ההפגנות ההמוניות נגד הממשל בסוף השבוע האחרון ברחבי ארה"ב ("ללא תקדים זה עשרות שנים", נאמר ברשתות השידור) הן רק קדימון לבאות. העמקת הסתירות הפוליטיות והמעמדיות בארה"ב גופא תלווה בהקמת גושים בעלי אופי פוליטי-כלכלי ואף צבאי שמטרתם להתמודד עם האיום האמריקאי. צפוי גוש בין יריבות עבר כגון סין, יפן וקוריאה הדרומית, ויחוזקו גושים קיימים, כגון האיחוד האירופי. זה האחרון הוקם מול ונגד ההגמוניה הקפיטליסטית של ארה"ב עוד בתחילת הגלובליזציה ועם התפרקות ברית-המועצות.

 

עוד בנושא:

מאות אלפים הפגינו ברחבי ארה"ב נגד הנשיא דונלד טראמפ ושלטון בעלי ההון