חקירתם ומעצרם של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ואיש העסקים עזרא גבאי ובנו אסף גבאי, שהחלה באוקטובר אשתקד, פתחה תיבת פנדורה בה מעורבים אינטרסים עסקיים, מהלכים במפלגת השלטון, ארגוני עובדים ומעשי שחיתות. החשוד המרכזי בפרשה, סוכן הביטוח עזרא גבאי, הוא איש מרכז הליכוד המקורב לשר התרבות והספורט מיקי זוהר ושאף הוגדר במפלגה "קבלן קולות".
בשבועיים האחרונים, נוסף השר מיקי זוהר לשורת הנחקרים הארוכה בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס. על פי החשיפה בחדשות 12 (24.4) במסגרת החקירה נבדקת גם התנהלות חוזרת של השר, שנהג להגיע יחד עם גבאי לאירועים של ועדי עובדים בגופים ציבוריים. זאת, כדי לסייע לגבאי להרחיב את פעילותו העסקית, כאשר מנגד נבחנת אפשרות לתמורה פוליטית בדמות חיזוק כוחו של זוהר בפריימריז בליכוד.
זוהר נחקר עד כה פעמיים ביחידה הארצית לחקירות הונאה במשך כ-20 שעות במצטבר, ובמשטרה מדגישים כי החקירה נמצאת בעיצומה. גורם בכיר במשטרה מסר: "השר זוהר הוא חשוד מרכזי בפרשת ההסתדרות בצד ארנון בר-דוד, זה הרבה מעבר לעניינים פוליטיים. לב התיק הוא שוחד אבל ישנם עוד חשדות שטרם נחשפו. יש התנשאות על החוקרים ואפילו זלזול, וניסיון לייצר נרטיב כאילו הכל אך ורק במגרש הפוליטי – אבל לא כך הדבר. השר זוהר לא עושה לנו טובה, הוא נחקר בגין חשדות חמורים ביותר".
במקביל, סיעת הליכוד בהסתדרות הגישה הצעה לתקן את חוקת הארגון כך שבר-דוד, אשר נבחר לקדנציה שנייה ב-2022, יוכל להמשיך ולכהן בתפקיד, ואף להיבחר לכהונה נוספת, גם אם יוגש נגדו כתב אישום. לפי היוזמה, כהונת יו"ר ההסתדרות תסתיים רק בעקבות פסק דין חלוט שירשיע אותו. אך בר-דוד הבהיר כי אם יוגש נגדו כתב אישום – הוא יתפטר מתפקידו בהתאם לחוקת הארגון.
בר-דוד כשל וחייב ללכת הביתה
עם כתב אישום ובלעדיו, בר-דוד חייב ללכת הביתה. בשנות כהונתו הארוכות כיו"ר ההסתדרות הוא הצטיין בוויתור גורף על זכויות עובדים ובראש ובראשונה על הזכות לחיים. כתומך נלהב במלחמת ההשמדה בעזה, הוא נתן יד חופשית לממשלת נתניהו להקריב את העובדים על מזבח הנקמה והכיבוש. גם על הגנת רמת החיים של העובדים ומשפחותיהם הוא ויתר. יוקר המחיה הגואה והניצול המחפיר של בעלי הון את תקופת המלחמה לצבירת רווחים חסרי תקדים פגשו הסתדרות חסרת שיניים… כל מה שהיה לבר-דוד להציע היה "סופר מקוון" בבעלות הארגון. כן כשל בר-דוד במערכה להגנת המרחבים הדמוקרטיים שעוד נותרו בישראל מול הפשיזציה המואצת של ממשלת נתניהו.
לבר-דוד, שהיה במשך שנים רבות חבר מפלגת העבודה, קשרים ישירים עם ההון והשלטון, בייחוד עם הליכוד הימני קיצוני. אמנם בר-דוד, בדיוק כמו קודמו-יריבו עופר עיני, רצו לראשות ארגון העובדים הגדול במדינה בסיסמה "הסתדרות ללא פוליטיקה" – אבל במעשיהם הוכיחו שמדובר בהסתדרות ללא פוליטיקה מעמדית, אלא פוליטיקה המשרתת את בעלי ההון ואת הימין.
כאמור, בר-דוד כשל בכל המבחנים שתוארו, ומעבר לשאלה האם החלשת מעמד העובדים ופגיעה באינטרסים של השכירים יש להם יסוד פלילי, הוא חייב ללכת הביתה. ההסתדרות וכלל ארגוני העובדים בישראל זקוקים להנהגה מעמדית הנחושה להיאבק במעסיקים, במלחמה, בכיבוש ובפשיזם.
תוספות שכר – לא התכלית היחידה
במדינת ישראל הקפיטליסטית הניאו-ליברלית, למעמד העובדים משקל חברתי לא מבוטל. על פי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לינואר האחרון, מספר "משרות שכיר" בישראל הוא 4.1 מיליון. אבל נתון זה גבוה ממספר העובדים בפועל, כיוון שישנם עובדים המועסקים ביותר ממשרה אחת (כ-8% מהשכירים). על פי נתוני הביטוח הלאומי, יש בישראל כ-3.6 מיליון שכירים, בהם כ-430 אלף בענף ההייטק – בו נרשם הגידול המהיר ביותר במספר העובדים בעשורים האחרונים.
על פי האומדנים, יותר משליש מהשכירים בישראל חברים בארגוני עובדים, ביניהם כמיליון עובדים המשלמים דמי חבר לארגון מסוים (כגון ההסתדרות הכללית) ומאות אלפי עובדים שתנאי העסקתם נקבעים באמצעות הסכם קיבוצי, גם אם אינם חברים רשמית בארגון, אך לרוב יש חברים בוועד עובדים.
התפלגות החברים לפי ארגונים (נתוני הערכה ובחלקם נמסרו על ידיהם מבלי שיש אפשרות לבדוק האם הם נכונים): ההסתדרות הכללית היא הארגון הגדול וחברים בה כ-800 אלף עובדים (כולל גמלאים). הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) של הימין היא ארגון העובדים השני בגודלו בישראל. נכון לשנת 2026, מספר החברים בה מוערך בטווח שבין 100 ל-150 אלף עובדים. הסתדרות המורים וארגון המורים העל-יסודיים מקיפים יחד כ-20% מהעובדים המאוגדים – כ-150 אלף עובדי הוראה. לכוח לעובדים יש כ-19 אלף חברים. קיימים גם איגודים מקצועיים יעודיים: ההסתדרות הרפואית (בין 32 ל-35 אלף חברים), ארגוני הסגל האקדמי הזוטר והבכיר באוניברסיטאות ובמכללות (בין 30 ל-35 אלף מרצים) וארגון העיתונאים (כ-1,500).
העובדים המאוגדים בישראל משתכרים כ-13% בממוצע יותר מעובדים לא מאוגדים. כך עולה ממחקר שפרסם פורום ארלוזורוב לפני ארבע שנים. את המחקר ערך הדוקטורנט מתן קולרמן על בסיס נתוני הסקר החברתי האירופי. המחקר בחן גם את תוספת השכר הממוצע לעובדים מאוגדים בישראל בהשוואה למצב ב-26 מדינות קפיטליסטיות אחרות. קולרמן מצא כי התוספת הניתנת במסגרת החברות בארגוני עובדים בישראל היא השנייה בגובהה בין המדינות שנבדקו (הגבוהה ביותר נרשמה באירלנד). קולרמן ציין שמחקרים בנושא מראים קשר ישיר בין שיעורי התאגדות גבוהים לשיעורי אי-שוויון נמוכים בחברה.
עם זאת ציין קולרמן שבין המדינות שנבחנו, ישראל מתאפיינת באי-שוויון גבוה גם בהשוואה למדינות עם שיעור התאגדות דומה. במילים אחרות: ארגוני העובדים בישראל ובראשם ההסתדרות, מסוגלים לדאוג כלכלית באופן חלקי לדרישות חבריהם, אך אינם ממלאים את תפקידם כדי להגן על מעמד העובדים וכדי להגדיל את חלקם של כלל העובדים בעוגת ההכנסות על חשבון רווחי המעסיקים, באמצעות הסכמי מסגרת – בייחוד במגזר הפרטי. ב-1 במאי 2026 צריך לזכור זאת ולהדגיש שגם מאבקים בכיבוש, בפשיזם ובמלחמה הם אינטרסים קיומיים של מעמד העובדים.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/145031/
