חצי מיליון פלסטינים ברצועת עזה נאלצו לעזוב את בתיהם בחודש האחרון מאז הצבא חידש את המתקפה והקרסת הסכם הפסקת האש ב-18 במארס האחרון. כך מסרה אמש (חמישי) סוכנות הידיעות הפלסטינית "וואפא" לפי נתוני משרד התיאום ההומניטרי של האו"ם בשטח הפלסטיני הכבוש. "ההפגזות והעימותים המתמשכים ברחבי הרצועה גורמים למוות, לעקירה ולמחיקה מוחלטת של תשתיות אזרחיות חיוניות", נמסר בידיעה.

האו"ם הדגיש כי כוחות הכיבוש ממשיכים לחסום את הגישה ההומניטרית. מתוך שש פעולות סיוע שתואמו מראש, רק שתיים התאפשרו. ארבע בקשות נדחו — בהן גם משימת העברת דלק מרפיח — ללא הסבר. משלחות של האו"ם שביקרו באחרונה באזורי עקורים בחאן יונס תיארו מציאות של קריסה מוחלטת: משפחות בצפיפות בלתי נסבלת, מחסור מוחלט באוהלים, מים, מזון ותרופות. "אין עוד אוהלים זמינים לחלוקה," נכתב, "ובמקרים מסוימים חולקו רק כמה שמיכות ויריעות בד."

בבני סוהילה שבדרום הרצועה, משפחות שנעקרו בשבועות האחרונים קיבלו ציוד מינימלי בלבד — ללא מחסה של ממש. לפי הדו"ח, תת־תזונה חמורה ממשיכה להתפשט. במארס ירד ב־70% מספר הילדים שקיבלו תוספי תזונה, והמערכת אינה מסוגלת עוד לעקוב אחר היקף הנזק. האו"ם הזהיר כי חסימת המעברים מצד כוחות הכיבוש מונעת את הכנסת ציוד רפואי לבתי החולים — ופוגעת ישירות ביכולת להציל חיים. יצוין מאז 2 במרץ מונעת ישראל את כניסת מרבית האספקה הבסיסית — כולל מים ומזון — בעקבות סגירת כלל המעברים. לפי האו"ם, מדובר במדיניות שיטתית של יצירת רעב, והיא מייצרת אסון הומניטרי חסר תקדים בקנה מידה עולמי.

לפי הדיווחים מהשטח, הסגר המתמשך הביא לעליות מחירים קיצוניות, עד פי שבעה, במיוחד במוצרי בסיס: קמח, סוכר, שמן בישול. ברקע – מנגנון ספקולציה אלים שמנצל את מצוקת התושבים ומכתיב מחירים לא נתפסים, כשהפחד מהפצצות מתערבב בפחד מהמחר. אבו מוחמד, תושב עקור בן 55, סיפר ל"וואפא" שהוא יוצא כל בוקר כדי לעמוד בתור ארוך מול "תקיא" – מטבח צדקה שמחלק מנה יומית של אורז או עדשים. לאחר מכן הוא ממשיך לתור אחר למילוי מים. "אני מרגיש שאני מת אלף פעם ביום," הוא אומר. "אין לי איך להאכיל את הילדים שלי, אין לי בגדים להם, אין לי כלום." הוא לא לבד, יותר משני מיליון איש ברצועה, בהם עובדים שלא קיבלו שכר ופליטים שעברו עשר עקירות תוך חודשיים, מתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית. לפי העדויות, מחירי מוצרי יסוד זינקו באלפי אחוזים. בקבוק שמן בישול שעלה 10 שקל, נמכר כעת ב־45 שקל, שק קמח – עד 200 שקל  וקילו סרדינים 120 שקל. תושבים ובעלי דוכנים בשוק מאשימים את הסוחרים הגדולים בהתעשרות על גבם. "הם מנצלים כל שמועה", אמר מוחמד ח'דר, בעל דוכן בשוק אל־מאווסי. "אם יש דיבור על פתיחת מעברים – הם מזרים סחורה להוריד מחירים. אם השיחות קורסות – הם מעלימים הכל, והמחירים מוכפלים."

גם ירקות מקומיים הפכו למותרות. קילו עגבניות שנמכר ב־8 שקל לקילו מחירו קפץ ל־25 שקל, בצל ובצלצלים נעלמו כמעט לחלוטין, ובמקומם שולט רעב יומיומי. לפי נתוני אונר"א ותוכנית המזון העולמית, קיימת סכנת רעב מיידית ברצועה. מחסני הארגונים התרוקנו, כל המאפיות שבשיתוף פעולה איתם סגרו, ואין אפשרות להכניס קמח או מזון עקב סגירת המעברים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/136762/