מאת אביב לביא. הטור פורסם באתר nrg.

ועדות הכנסת הנפיקו השבוע החלטות חשובות בתחומי המים והסביבה. ועדת הפנים והגנת הסביבה קיבלה את המלצות ועדת ענבר לאיכות מי הקולחין, ואילו ועדת הכלכלה אישרה לקריאה שנייה ושלישית את החוק המחייב התקנת חסכמים במבני ממשל וציבור. שני צעדים חשובים – אבל גם כה מאוחרים. גם כשמדינת ישראל מבצעת מהלכים נכונים, היא מתעקשת לפגר בפער של שנים אחרי המציאות במקום להקדים אותה. חוק החסכמים, למשל, הועלה בתחילה מטעם חברי כנסת פרטיים, אך נהדף על-ידי רשות המים. הרשות הבטיחה חוק משלה, מה שכמובן האריך את התהליך ולקח יותר מדי זמן.

משבר המים העמוק הוא עובדה קיימת כבר לפחות 3 שנים (ואל תיתנו לגשמים האחרונים להטעות אתכם), אבל רק עכשיו עובר חוק החסכמים, והדרך לביצועו עוד ארוכה: בתוך 3 חודשים אמורה רשות המים לפרסם את הכללים לביצוע החוק (אבל היא בשביתה), וכעבור 4 חודשים נוספים חובת התקנת החסכמים תיכנס לתוקף, והברזים במתקני השב"ס, המשטרה, צה"ל, הכנסת, הסוכנות היהודית ושאר מוסדות הציבור והממשל יהיו חסכוניים הרבה יותר.

חשבון פשוט מביא אותנו, במקרה הטוב, לסוף אוגוסט, ובמילים אחרות – החמצנו עוד קיץ ואם כבר חסכמים – מה עם אלה שאמורים להגיע אלינו הביתה? רשות המים הודיעה חגיגית על חלוקת החסכמים הלאומית לפני יותר משנה וחצי. מקורבים לאקוויפר מוסרים שהוא כבר לא יכול לחכות.

כך מצטמצמים בקלות

מיד עם סיומה של 2009 מיהרו במכללת אורנים לבדוק את חשבונות המים. זו השנה השנייה שהמכללה עוברת דיאטת מים חריפה, וכשנמצאים בדיאטה, העלייה על המשקל היא תמיד רגע רווי מתח. כשגמרו לסכם את המספרים, התברר שהמאמצים השתלמו, ובגדול: ב-2007 צרכה המכללה 121 אלף מ"ק מים; ב- 2008 כ-91 אלף , ואילו ב-2009 צנח השימוש עד 59 אלף מ"ק. ירידה של יותר מ-50% בתוך שנתיים!

הנתון המרשים הזה כמובן משרה אופטימיות, אבל בו בזמן גם מעורר מחשבות נוגות על ההיקפים האדירים של בזבוז המים בישראל בכלל ובמוסדות הציבוריים בפרט. אורנים משתרעת על פני 170 דונם ומשרתת 5,000 סטודנטים ואנשי הוראה, אבל המכללה לא הפכה בעקבות הצמצומים לירוק או אסתטי פחות. להפך – במהלך התקופה הזו הגן שנמצא בתחום המכללה אפילו קיבל הכרה רשמית כגן בוטני.

אז איך חסכו כל-כך הרבה? באמצעות הגברת המודעות של הסטודנטים, אנשי הצוות ובעיקר אנשי האחזקה והגינון, החלפת חלק מהצנרת הישנה, תכנון מחודש של ההשקיה האוטומטית והחלפת הדשאים בצמחייה חסכונית במים. כל-כך פשוט, כל-כך יעיל, ומיושם, למרבה הצער, בכל-כך מעט מקומות.